במשך זמן רב נחשב הדבר שהרומאים הניחו את היסוד לייצור היין בחצי האי האיברי, כשהביאו עמם את תרבות הגפן יחד עם כיבושיהם. מחקר חדש של דנ"א עתיק מזרעי גפן מפריך השקפה זו ומעביר את ראשית הטיפוח שלושת אלפים שנה לאחור — אל המתיישבים הפיניקים.
צוות בינלאומי של חוקרים מאוניברסיטת ולנסיה, המכון לגפן וליין ומוסדות נוספים ניתח 28 זרעים ארכאולוגיים מספרד ומסרדיניה. הדגימות המבויתות הקדומות ביותר מדרום-מערב ספרד, המתוארכות לסביבות שנת 1000 לפני הספירה, נושאות סימנים גנטיים של זנים ממזרח הים התיכון. נתונים אלה תואמים את העדויות הארכאולוגיות להופעתם של הפיניקים, שייסדו את גדיר (קדיס של ימינו) בערך באותה עת.
הגפנים שהובאו הוכלאו במהירות עם גפני בר מקומיים. כבר בתקופת הברזל נוצרו קווים חדשים, שהפכו לבסיס לזנים איבריים מסורתיים רבים. דנ"א של כלורופלסט, המועבר בקו הנשי, סייע להתחקות אחר קשרי המשפחה הללו לאורך הדורות.
המחקר, שפורסם בכתב העת Current Biology, מראה שלפני 2500 שנים כבר התקיימה בחצי האי קבוצה איברית נפרדת של גפן. כמה קווים שרדו עד ימינו: הזן hebén מטופח בשיבוט לפחות 1100 שנים, וזרעים מימי הביניים מולנסיה קרובים גנטית ל-pasa valenciana המודרנית.
ייצור יין מסחרי בדרום ובמזרח איבריה פרח כבר בסוף המאה השמינית לפני הספירה — חמש מאות שנה לפני בוא הרומאים. הפיניקים לא רק הביאו גפנים, אלא גם עוררו את הסתגלותן לתנאים חדשים באמצעות הכלאה עם צמחים מקומיים.
לפיכך, תולדות היין בספרד מתגלות כתולדות של חילופי תרבות מוקדמים, הסתגלות מקומית מהירה והמשכיות מפתיעה של זנים, הגדלים עד היום בכרמים האיבריים.
