בעיר העתיקה קאינואה הסמוכה לבולוניה, חשפו ארכיאולוגים תגלית יוצאת דופן: במתחם מקודש המוקדש לאלה אוני, הם גילו באר ששימשה לא רק כמקור מים, אלא כמרכז לטקסים מורכבים שקישרו בין חיי היומיום לדת. בקרקעית הפיר נחו שתי צלמיות ברונזה של נשים — מעשי ידי אמן, יצוקות ברונזה שנשתמרו היטב באופן מפתיע. לצדן נחה לוחית ברונזה נדירה, שצורתה והעיטורים שעליה קשורים לפרקטיקות פולחניות. המים הגנו על המתכת במשך אלפיים וחמש מאות שנים ושמרו על הברק המקורי שלה — כאילו קפא הזמן מלכת.
את החפירות ניהלה אליזבטה גובי, פרופסור לאטרוסקולוגיה מ-University of Bologna, שבה נערכים מחקרים שיטתיים בקאינואה מ-1988. התגלית נחשפה במהלך עונת החפירות ה-39. לדברי אליזבטה גובי, הממצאים מעידים על טקס חגיגי של חנוכת הבאר שנערך עם ייסוד העיר — ככל הנראה בין סוף המאה השישית ותחילת המאה החמישית לפני הספירה.
האטרוסקים, בדומה לעמים עתיקים רבים, ייחסו חשיבות עצומה לפעולות סמליות המציינות את המעבר מתוהו ובוהו קדמוני לעיר מאורגנת. פסלוני הברונזה גילמו את דמותה של האלה אוני — בת הזוג האלוהית העליונה בפנתיאון האטרוסקי, המקבילה להרה היוונית או ליונו הרומית — ונועדו להבטיח את חסותה על היישוב החדש.
אולם תולדותיה של הבאר לא הסתיימו בחנוכתה. בשכבות העליונות גילו החוקרים שרידי אדם — שלדים של גבר ואישה בוגרים. קבורה זו הייתה חלק מטקס בעל משמעות הפוכה: כאשר הבאר סיימה את תפקידה בחיי העיר, היא "נחתמה" בגופות, כאילו נסגר השער שבין עולם החיים לעולם המתים. מנהגים דומים נמצאו בתרבויות שונות, והם מעידים על כך שבארות נחשבו לשערים לכוחות השאול — מקומות מפגש עם האלוהות.
קאינואה, הידועה גם בשם מרטבוטו, הייתה אחד המרכזים האטרוסקיים המרכזיים בעמק הנהר רנו. העיר נוסדה בסוף המאה השישית לפני הספירה והתפתחה תוך שהיא עוברת ארגון מחדש בין סוף המאה השישית לתחילת המאה החמישית. היא התקיימה עד המאה הרביעית לפני הספירה, אז הובילו נדידות הקלטים לנטישתה הסופית על ידי תושביה.
מצב שימור זה הופך את קאינואה לייחודית עד היום — התכנון העירוני שלא נפגע אפשר לחוקרים לשחזר באופן מלא את החיים בעת העתיקה: בתים, דרכים, בתי מלאכה, מקדשים, מערכת אספקת המים, נקרופוליס ואקרופוליס. הממצא בבאר משלים את תמונת חיי היומיום והחיים המקודשים של האטרוסקים, שתפיסת עולמם נותרה במידה רבה תעלומה בשל היעדר מקורות כתובים נרחבים.
מדובר בלוחית ברונזה המושכת תשומת לב מיוחדת: עד כה לא נמצאו לה מקבילות. צורתה והעיטורים שעליה קשורים, על פי נתונים ראשוניים, דווקא לפרקטיקות פולחניות ולחנוכת ערים חדשות. הצלמיות, מצדן, עשויות בדיוק רב, המעיד על אומנות מפותחת ומדגיש את קדושת הטקס שנערך. המחקרים נמשכים: החוקרים מקווים לדייק את התיארוך באמצעות תיארוך פחמן ובדיקת DNA של השרידים, מה שיאפשר להבין טוב יותר את שתי הדמויות שהתגלו כשלדים — מי היו האנשים הללו, שחיו בתקופות שונות בחיי העיר, ומדוע הגיעו גופותיהם אל הבאר המקודשת.
