שיא המגוון הלשוני על פני כדור הארץ לא חל בעבר הפלאוליתי הרחוק, אלא בתקופה שבין אלף לשלושת אלפים שנה לאחור. דווקא אז, על פי מחקר חדש, נשמעו על פני Земли עשרות אלפי שפות — הרבה יותר מאשר כשבעת אלפים וחמש מאות השפות שבהן משתמשים כיום.
חוקרים מספרד, ארצות הברית וגרמניה שחזרו את השינויים בנוף הלשוני בשנים עשר אלף השנים האחרונות. הם נשענו על מידע אתנוגרפי על חברות מסורתיות, הערכות של גודל האוכלוסייה בהולוקן ומידול סטטיסטי. התוצאות פורסמו בכתב העת Science ומראות: הירידה החלה הרבה לפני הקולוניזציה האירופית וחפפה לצמיחתן של מדינות ואימפריות גדולות.
התפשטותן של ישויות כאלה הובילה למגעים מתמשכים בין קבוצות שהיו מבודדות קודם לכן. השפות הדומיננטיות התפשטו יחד עם המוסדות הפוליטיים, עם הטכנולוגיות ולעיתים גם עם מחלות. קהילות קטנות יכלו להיבלע או להידחק, ושפותיהן חדלו לעבור לדורות הבאים. האימפריה הרומית היא אחת הדוגמאות המוזכרות תדיר בדיונים, אף שהמודל אינו מייחס אבדות מסוימות למדינות מסוימות.
"התוצאה המפתיעה ביותר היא עד כמה השיא נראה קרוב בזמן", מציינת הבלשנית מאוניברסיטת ייל, קלייר בוברן. לאחר השיא באה התכווצות חדה, במיוחד באלפיים השנים האחרונות. הקולוניזציה האירופית אכן העצימה את התהליך, אך שורשיו עמוקים יותר — בעידן המעצמות הרב-לאומיות הראשונות.
השפות של ימינו נראות כמי ששרדו "צוואר בקבוק" היסטורי רחב היקף וסלקטיבי. משמעות הדבר היא שרבים ממאפייניהן של שפות מודרניות עשויים להיות נפוצים דווקא מפני שדובריהן של שפות אלה הרחיבו בעבר את השפעתן. המודל הגלובלי אינו מספק מפקד מדויק של השפות העתיקות ואינו מאפשר להצביע על מלחמות או מגפות מסוימות כאחראיות לאבדות מסוימות.
המחקר מדגיש: המגוון הלשוני גדל יחד עם האוכלוסייה בתקופת התגבשות החקלאות, אך לאחר מכן החלה הריכוזיות הפוליטית לצמצם אותו. השאלה עד כמה השפות של ימינו מייצגות את כל תולדות האנושות נותרת פתוחה ודורשת הבהרות נוספות.
הבנת התהליכים הללו מסייעת להעריך ביתר דיוק אילו מאפיינים של שפות ותרבויות אנו רואים כאוניברסליים, ואילו מהם הם תוצאה של ברירה היסטורית.
