בדרום טורקיה גילו ארכיאולוגים חמש כיכרות לחם מפוחמות מן המאות השביעית–שמינית, שאחת מהן נושאת כתובת יוונית ודיוקן של ישו. הממצא נמצא בשנת 2025 באתר העיר העתיקה אירנופוליס (טופרקטה של ימינו בנפת ארמנק במחוז קראמאן) ומיד משך את תשומת לבם של חוקרי התרבות הביזנטית הקדומה.
הלחמים נשתמרו הודות לשילוב נסיבות נדיר: שרפה פתאומית חרכה את הבצק והקפיאה את צורתו ואת פרטיו הבולטים. לדברי חברי המשלחת, מדובר באחת הדוגמאות השמורות ביותר מסוגן באנטוליה. ארבע כיכרות מעוטרות בטביעות צלב — סימן המעיד על אפשרות שהשתמשו בהן כפרוספורה בליטורגיה הנוצרית הקדומה.
תשומת לב מיוחדת מושכת הכיכר החמישית. עליה הוטבע ביטוי יווני, שאותו מתרגמים החוקרים כ"בהודייתנו לישו המבורך", ולצדה דמותו של ישו, המתואר לא כפנטוקראטור אלא כזורע המפזר זרעים. טיפוס איקונוגרפי זה מפנה אל משל הזורע מן הבשורה ומדגיש את הקשר בין החסד האלוהי לעמל האדם על האדמה.
השימוש ביוונית — השפה הרשמית והליטורגית של האימפריה הביזנטית — מאשר את השתרשותה העמוקה של המסורת ההלניסטית-נוצרית בקהילות הכפריות של אנטוליה. הכתובת שימשה כנראה ביטוי של תודה או תפילה, והפכה לחם רגיל לנושא של משמעות רוחנית.
החוקרים מציינים שממצאים מעין אלה נדירים: פרוספורה ששרדה מן המאות השביעית–שמינית מאפשרת להציץ אל הפרקטיקה הדתית היומיומית, שבה נשזרה האמונה במחזור הזריעה והקציר. דיוקנו של ישו-האיכר מזכיר עד כמה שלובים היו באותה תקופה התיאולוגיה וחיי החקלאות.
הממצא בטופרקטה משלים את התמונה של אנטוליה הביזנטית, שבה השפה היוונית, הסמליות הנוצרית-אורתודוקסית והצרכים הכפריים הפשוטים היוו יחידה אחת. הוא מראה כיצד התגלמו ערכים רוחניים בחפצים השגרתיים ביותר — בלחם שהזין ובו בזמן הזכיר את העליון.
תגליות כאלה עוזרות להבין טוב יותר עד כמה העמיקה האמונה לחדור אל התרבות החומרית של הקהילות הביזנטיות הקדומות, והפכה את העמל היומיומי לחלק מן הסדר המקודש.
