המיתוס שלפיו כל הדרכים מובילות לרומא הפך זה מכבר לסמל של גדולה אימפריאלית, אך ניתוח חדש של רשת התחבורה העתיקה מציג תמונה אחרת. שתי ערים יווניות — קורינתוס וסלוניקי — התבררו כאחד הצמתים החשובים ביותר בנתיבים היבשתיים של האימפריה הרומית, והעבירו דרכן תנועה רבה יותר מאשר מרכזים רבים אחרים, ובהם הבירה עצמה.
המחקר, שפורסם ב-Nature Communications, נשען על מפה דיגיטלית של כמעט 300 אלף קילומטרים של דרכים רומיות. החוקרים יישמו שיטות של ניתוח רשת על 10.5 אלף צמתים ועל 14.9 אלף מקטעים. הם העריכו עד כמה כל עיר משמשת מתווכת בתנועתם של אנשים וסחורות ביבשה בקנה מידה של פרובינקיות ושל האימפריה כולה.
קורינתוס שבפרובינקיית אכאיה וסלוניקי שבמוקדוניה בלטו כמרכזים דומיננטיים: הדרכים בפרובינקיות אלו נבנו סביב נקודה מרכזית אחת ולא היו מפוזרות באופן שווה. שתי הערים שילבו מיקום נוח ביבשה עם מוצא אל הים, מה שחיזק את תפקידן במסחר ובתנועת צבאות. לרשימת הערים בעלות הקישוריות הטובה ביותר נכנסו גם אנטיוכיה, אנקירה וביזנטיון — כולן עלו על רומא ביעילות הנתיבים היבשתיים.
תוצאות אלו מטילות ספק בתפיסה המקובלת בדבר מבנה מרוכז של האימפריה. בירות פרובינקיות נמצאו לא פעם במיקום נוח יותר לתנועה מקומית ואזורית מאשר הבירה עצמה. רומא נותרה חשובה, אך לא הייתה נקודת ההצטלבות היחידה ואף לא תמיד היעילה ביותר.
שיטות מודרניות של ניתוח רשת מאפשרות לראות כיצד הגאוגרפיה והתשתיות השפיעו על חיי היום-יום של בני האדם בעת העתיקה: סוחרים, חיילים ועולי רגל בחרו את נתיביהם לא לפי מעמדה הפוליטי של העיר, אלא לפי המהירות והנוחות בפועל של הדרך. הדבר מזכיר כיצד כיום אלגוריתמים של ניווט משרטטים את הדרכים המיטביות תוך התעלמות מיוקרה היסטורית.
הגילוי מדגיש כי גם באימפריות מרוכזות תלויה הקישוריות בפועל לעיתים קרובות בצמתים מקומיים, שנוצרו זמן רב לפני הכיבוש. הערים היווניות שמרו על חשיבותן הודות למיקומן המוצלח על פרשת דרכים של נתיבים טבעיים.
הבנת רשתות התחבורה העתיקות מסייעת להעריך טוב יותר עד כמה רבה השפעתן של תשתיות על גורלם של אזורים גם כיום.
