במאה התשיעית עשתה ממלכת נורת'מבריה צעד בלתי צפוי: במקום הכסף הרגיל, שמשו לטביעת מטבעות סגסוגת נחושת, אף שהמתכת היקרה נותרה בשפע. החלטה זו, אשר הוסברה זמן רב בשקיעה כלכלית לנוכח פשיטות הוויקינגים, מתגלה כעת באור אחר — כבחירה מודעת שנועדה להרחיב את מחזור הכספים.
בעבר קשרו ההיסטוריונים את הירידה ההדרגתית בתכולת הכסף במטבעות נורת'מבריה למחסור במתכת. לכאורה, פשיטות הוויקינגים דילדלו את המלאים ואילצו את המעבר לסגסוגת זולה. ואולם מחקר חדש, שערך ג'ון לוק קרסון, מפריך גרסה זו. ניתוח של כל הממצאים הידועים של זהב וכסף בשטח הממלכה הראה כי המתכות היקרות המשיכו להסתובב בכמות מספקת גם בשיא התהפוכות הפוליטיות.
מטבעות הנחושת הונפקו בכמות גדולה בהרבה מן המטבעות מכסף שקדמו להם. ערכם הנקוב הנמוך איפשר להשתמש בהם לחישובים יומיומיים קטנים, ובכך הפך את הכסף לנגיש לשכבות רחבות יותר של האוכלוסייה. בעבר נותרו המטבעות נחלתם של העילית ושל עסקאות גדולות; כעת יכול היה החליפין להתרחש לעתים קרובות יותר ולכלול אומנים, סוחרים ותושבים פשוטים.
מעבר זה לא היה אמצעי כפוי. הוא שיקף שאיפה למערכת כספית גמישה יותר, המסוגלת לעודד את המסחר הפנימי. השלטון המלכותי קיבל בכך כלי נוסף לשליטה ולמיסוי של ענייני המטבע. הממצאים הארכאולוגיים מאשרים: גם כאשר הנחושת דחקה את הכסף מן הטביעה, המשיכו חפצי זהב וכסף לשמש כאוצרות וכמתנות יוקרה.
אפיזודה זו של הכלכלה בראשית ימי הביניים מחייבת בחינה מחדש של התפיסות המקובלות בדבר "הידרדרותן" של מערכות מטבע. הפחתת תכולת המתכת היקרה אינה מעידה תמיד על משבר — לעתים היא הופכת לכלי של צמיחה מכילה. נורת'מבריה, מוקפת שכנים ששמרו על תקן הכסף, התנסתה במודל משלה, אשר ככל הנראה הניב תועלת מעשית.
מחקרו של קרסון, שפורסם בכתב העת Antiquity, נשען על סקירה מלאה של חפצי המאה התשיעית ומראה את הממלכה כפעילה כלכלית וכבעלת תושייה. המעבר לנחושת לא סימן אובדן עושר, אלא פתח אפשרויות חדשות לעסקאות יומיומיות.
המטבעות הקדומים מזכירים: לעתים הוויתור על חומר יקר ערך מוכר סולל את הדרך לחליפין צודק ותוסס יותר.
