ביערות טרופיים ובכרי דשא קרירים הסתמכו פרחים במשך מאות שנים על אותם שותפים — דבורים, פרפרים או ציפורים. אך מחקר חדש מראה: לא המיקום הגיאוגרפי, אלא הטמפרטורה והמשקעים קובעים עד כמה צרים יהיו הקשרים הללו.
צוות בינלאומי של 142 מדענים מ-32 מדינות ניתח 3415 רשתות של יחסי גומלין בין צמחים למאביקים. הנתונים הקיפו יותר מ-110 אלף מגעים בין 5343 מיני מאביקים ל-6126 מיני צמחים. התוצאות פורסמו ב-Nature Ecology & Evolution ומפריכות את התפיסה הקודמת שלפיה באזורים הטרופיים ההתמחות תמיד גבוהה יותר.
במקום קו הרוחב, הגורמים המרכזיים התבררו כטמפרטורה השנתית הממוצעת ומשטר המשקעים. באזורים עם אקלים חם ויציב וגשמים מרובים הקשרים נוטים להיות מתמחים יותר, ואילו באזורים עם תנודות טמפרטורה חדות או משקעים לא אחידים צמחים ומאביקים נוטים יותר "לעבור" לשותפים שונים.
דרום אפריקה, לדברי פרופסור מייקל לאטורף מאוניברסיטת קוואזולו-נטאל, עדיין מיוצגת באופן דל במאגרי הנתונים העולמיים. דפוסי המשקעים והעונתיות המקומיים עשויים להציג תמונות שונות מאלה שבאירופה או בצפון אמריקה. עם זאת, דווקא כאן שינויים אקלימיים, אובדן בתי גידול ושימוש בלתי מבוקר בחומרי הדברה כבר משנים את המפגשים המוכרים בין פרחים למאביקיהם.
כאשר שותפים מוכרים מפסיקים לחפוף בזמן הפריחה או בזמינות, המינים התלויים במעגל מצומצם של עוזרים נמצאים בסכנה הגדולה ביותר. הדבר נוגע ישירות ליבולים של פירות, ירקות, אגוזים ותבלינים — אותם גידולים התלויים בהאבקה על ידי בעלי חיים.
הצעדים המעשיים פשוטים ונגישים לכל אחד: לשמר איים של צומח טבעי, לשתול צמחים פורחים מגוונים, ובהם מקומיים, ולצמצם את השימוש בכימיקלים מזיקים. אמצעים אלה עוזרים למאביקים למצוא מזון ומחסה גם באקלים משתנה.
כדי להגן על הבריתות הקדומות הללו יש להשקיע במחקרים מקומיים — דווקא הם יראו כיצד בדיוק ההתחממות והשינוי במשטר הגשמים יבנו מחדש את המפגשים בין צמחים למאביקים בכל אזור.
