אצות ים נראות כמו צמחים רגילים, אך למעשה הן שייכות לענפי חיים שונים לחלוטין. הן התפתחו באופן עצמאי מהצמחייה היבשתית ועברו מסלול משלהן, רצוף בפתרונות בלתי צפויים.
ההבדל הראשון נעוץ במוצא. אצות ירוקות, חומות ואדומות שייכות לקבוצות שונות של איקריוטים. הירוקות קרובות יותר לצמחי היבשה, אך החומות, למשל הלמינריות, נמנות עם הסטרמנופילים ומתייחסות לאבות קדמונים שונים לגמרי. האדומות, לעומת זאת, התפצלו עוד קודם לכן, לפני כמיליארד שנים.
העובדה השנייה היא המבנה. לאצות אין שורשים, גבעולים ועלים אמיתיים. במקום שורשים יש להן ריזואידים או כפתורי הצמדה, המשמשים רק לעיגון התאלוס לסלעים. הן סופגות חומרי הזנה דרך כל שטח הפנים שלהן, בדומה לספוג במים.
העובדה השלישית היא הממדים ותפקידן באוקיינוס. אצות חומות מסוימות יוצרות יערות תת-ימיים אמיתיים בגובה של עד 50 מטרים. סבכים אלו מעניקים מחסה לאלפי מינים של דגים, סרטנאים ורכיכות, ובו-בזמן סופחים פחמן דו-חמצני ופולטים חמצן בהיקפים המשתווים לאזורי יער מסוימים ביבשה.
העובדה הרביעית היא מחזור החיים המורכב. אצות רבות מחליפות דורות: שלב אחד הוא דיפלואידי והשני הפלואידי. במינים מסוימים, הנבגים והגמטות נראים שונים לחלוטין, ורק ניתוח גנטי חושף שמדובר באותו פרט במופעים שונים.
העובדה החמישית היא היכולת לאבולוציה מהירה. אצות עומדות בקלות בשינויי מליחות, טמפרטורה ותאורה. זו הסיבה שהן הראשונות לאכלס אזורי קרקעית חדשים לאחר התפרצויות געשיות או סערות, ומסייעות לשיקום הקהילות הימיות.
העובדה השישית היא הקדמוניות והעמידות. ממצאים מאובנים מראים כי אצות אדומות היו קיימות כבר לפני 1.2 מיליארד שנים. במהלך תקופה זו הן שרדו כמה הכחדות המוניות ונותרו עד היום חלק חיוני במחזור הפחמן והחמצן העולמי.
ההבנה שאצות אינן "צמחי ים" אלא צורת חיים עצמאית וקדומה, מסייעת להעריך בצורה מדויקת יותר את תפקידן במערכות האקולוגיות באוקיינוסים ובעתיד האקלים של כדור הארץ.
