בקובה יצאה לאור המהדורה השנייה של קטלוג הצמחים של הארכיפלג — היחיד באזור הקריבי שבו תועדה לראשונה כל הצומח בשלמותו, כולל צמחי הנבגים. בסך הכול 8392 טקסונים: 7504 מיני צמחים וסקולריים ו-888 מיני טחבים, כבדי כבד ואנתוצרוטים. מתוכם 43.4% הם אנדמיים, מינים המתקיימים רק בקובה ובשום מקום אחר על פני כדור הארץ.
המספר הזה עשוי להיראות כסטטיסטיקה מופשטת, אך ראוי לזכור: מאחוריו עומדות שנתיים של עבודה מאומצת של 86 מומחים מיותר מ-55 מוסדות. תנאי העבודה היו קשים, אך הרצון המשותף איפשר להשלים את הפרויקט. הקטלוג אינו רק רשימה: יש בו יותר מאלפיים עמודים ו-382 פרקים, המחולקים לפי משפחות ואזורים. לראשונה כונסו תחת כריכה אחת שמות מדעיים ושמות עממיים של צמחים, תפוצתם לפי מחוזות, ההשתייכות האקולוגית של כל מין, וטקסונומיה מעודכנת — תקן שבוטנאים קובנים חיפשו במשך עשורים.
לפי נתוני הקטלוג, באיים גדלים 349 משפחות, 2073 סוגים וכמעט שבעת אלפים מינים מקומיים. מתוכם 3019 ייחודיים לקובה. עשר משפחות מספקות יותר מארבעים אחוזים מכלל הצומח המקומי, ועשרה סוגים מרכזים כמעט רבע מכלל המינים האנדמיים. ריכוז זה של מגוון גנטי בקבוצות מעטות הופך את הצומח הקובני לרגיש במיוחד: אובדן של סוג אחד הוא כבר מכה של ממש למאגר הגנים של הארכיפלג.
המחוזות העשירים ביותר הם גואנטנמו, סנטיאגו דה קובה, אולגין ופינאר דל ריו, שכל אחד מהם מכיל למעלה מ-2500 טקסונים ויותר מ-700 מינים אנדמיים. מרכזי מגוון אלה נותרו לעיתים קרובות בצל תשומת הלב הבינלאומית, אף שהם משמרים צמחים המצויים רק כאן ובשום מקום אחר בעולם. מזרח האי, הכולל את שלושת המחוזות הראשונים, בולט במיוחד: שם מרוכזים יערות טרופיים, מערכות אקולוגיות הרריות של יערות עננים, ונוף קארסטי ייחודי עם מוגוטה — גבעות מחודדות המזדקרות מן המישור.
הקטלוג הפך מספר עזר לכלי עבודה. הוא מספק קו התחלה גאוגרפי ואקולוגי מדויק: היכן גדל כל מין, אילו מהם אנדמיים, וכיצד הם קשורים לתצורות צומח ולקרקעות מסוימות. אך עיקר החשיבות — בלי מלאי מדוקדק שכזה, כל תוכניות השימור נותרות על הנייר. בקובה נמצאים בסכנת הכחדה חמורה 950 מיני צומח, ורובם, בלי תיאור מדויק של תפוצתם והאקולוגיה שלהם, נותרים בלתי נראים למדע ולמדיניות.
העבודה נעשתה בנסיבות לא פשוטות. המומחים מצאו דרכים להמשיך במחקר גם כאשר התנאים הכלכליים והפוליטיים דחפו לנסיגה. התוצאה — טקסונומיה מעודכנת לחלוטין, שמות ונתונים גאוגרפיים מדויקים לכל מין. כעת יש בידי הבוטנאים ואנשי השימור הקובנים את מה שלא היה להם קודם: תקן אחיד המאחד את הידע שנצבר על ידי דורות של חוקרים מפוזרים.
עבור ארכיפלג קטן, היקף עבודה כזה הוא הישג נדיר. רוב מדינות האזור הקריבי אינן מחזיקות עדיין בכרכים מלאים כאלה של הצומח. קובה הוכיחה שתיעוד שיטתי של עולם הצומח אפשרי גם במשאבים מוגבלים, אם קיים רצון ארגוני לתאם את מאמציהם של מדענים מדורות ומוסדות שונים.
תיעוד מדויק של מה שגדל על האדמה הוא הצעד הראשון לשימורו. והצעד השני — כאשר תיעוד כזה הופך ממידע מקצועי צר לבסיס של מדיניות ממלכתית לשימור הטבע.
