על מדרונות הגבעות של הרי גהאט המערביים, בין היערות ירוקי-העד של טמילנאדו, נתקלו בוטנאים בצמח שלא התאים לשום תבנית מוכרת. פרחיו בודדים וצומחים ישירות מחיקי העלים על גבעולים משתלשלים. הכותרת חום-סגולה כהה עם גוון לבנבן, העטרה המרכזית חסרת שערות, והזרעים מגיעים לאורך של 14 מילימטרים, מידה גדולה באופן בלתי רגיל לסוג זה. על פי מכלול התכונות, הממצא הקרוב ביותר ל-Ceropegia annamacharyae, ובזכות עליו הצרים ומראהו הכללי הוא מזכיר את Ceropegia swarupa. השם Ceropegia tamilnaduensis ניתן לכבוד המדינה שבה נאספו הדגימות הראשונות.
את הגילוי עשו מומחי השירות הבוטני של הודו במהלך משלחת פלוריסטית מתוכננת בשמורת נאלאי. הצמח נמצא בגובה של כ-380 מטרים מעל פני הים, על מדרון ליד נחל, מוקף ביער ירוק-עד צפוף. יותר מחמישים פרטים פורחים נראו חסונים ומשגשגים, ודווקא ריבוי זה משך במהירות את תשומת לב החוקרים. תיאור המין החדש פורסם בכתב העת Kew Bulletin, כתב עת בינלאומי בעל ביקורת עמיתים לטקסונומיה ולשימור צמחים וסקולריים, בשנת 2026. מחברי המחקר: ארומוגם סניאפן, סודב ברה וקרטיגיאן קליאמורתי.
שמורת נאלאי שוכנת בהרי גהאט המערביים, אחד מנקודות החמות העולמיות של המגוון הביולוגי, אשר יחד עם סרי לנקה נחשבת לאחד האזורים הטבעיים העשירים בעולם. הרכס עשיר במיוחד במינים אנדמיים. בחלקו הצפוני של גהאט המערביים מונה הסוג Ceropegia 17 מינים אנדמיים, יותר מכל סוג אחר מבין 159 מיני צמחים בעלי פרחים אנדמיים מובהקים באזור זה. בסך הכול בהודו מיוצג הסוג על ידי 61 טקסונים, המחולקים לשבעה מדורים. תמונה זו סוכמה על ידי קמבאלה ויאדב בעדכון משנת 2019, ומתוך 61 טקסונים 44 (72%) הם אנדמיים. במילים אחרות, המין החדש לא הופיע בחלל ריק, אלא באחד מ"קיני" המגוון הצפופים ביותר של סוג זה. שטחים מוגנים משמרים יערות וחברות עשבוניות, ודווקא שם מינים נדירים יכולים להישאר בלתי מזוהים זמן רב. עד כמה בקלות צמחים כאלה חומקים מן העין מלמדת ההיסטוריה של Ceropegia maculata: בטמילנאדו היא התגלתה מחדש כעבור 154 שנים לאחר התיאור הראשון.
למראהו הצמח דומה לצורת עשב רב-שנתי עם עלים צרים וגבעולים משתלשלים. הפרחים היוצאים ישירות מחיקי העלים, יחד עם שאר התכונות, הופכים אותו למוכר למומחה. השוואה עם דגימות עשבייה וספרות עולמית אישרה: לפני החוקרים אכן טקסון חדש, ולא וריאנט של מין ידוע.
מצב השימור הוגדר לעת עתה כ"חסר נתונים" (Data Deficient) לפי קריטריוני IUCN. אין זה סימן לביטחון, אלא סימן לפער: לא ניתן להעריך את האיום בלי נתונים על תחום התפוצה והגודל. יותר מחמישים פרטים נמצאו בתוך השמורה, אך גודל האוכלוסייה וגבולות התפוצה הממשיים אינם ידועים עדיין, ואותם יש לברר בעבודת שדה נוספת. עבור הצומח של האזור מצב כזה אינו נדיר. לפי רשימת המינים האנדמיים של חלקו הצפוני של הרכס משנת 2014, 34 טקסונים ידועים רק מאוספים טיפוסיים ולא נמצאו שוב, חרף חיפושים בשדה במשך שנים רבות.
כל גילוי כזה מזכיר: גם באזורים שנחקרו זה מכבר נותרו כתמים לבנים, ואותם מצליחים למלא רק במקום שבו הטבע יכול להתפתח בשקט, והשמורות ממשיכות לפעול.
