ביערות ההרים של מרכז פרו, שבהם הערפל נמתח מעל צמרות העצים בגובה של אלף וחצי מטרים, גילו מדענים דבר שלא נראה במדינה יותר מתשעה עשורים. עץ קטן עם עלים מחוספסים ותפרחות כדוריות התברר כמין חדש למדע מהסוג Neea — Neea myrciifolia ממשפחת ה-Nyctaginaceae. התגלית, שפורסמה ב-Kew Bulletin, הייתה התיאור הראשון של נציג חדש של סוג זה בפרו מאז שנות ה-1930.
הצמח נמצא בתחומן של שלוש שמורות טבע: בוסקה דה פרוטקסיון סן מתיאס-סן קרלוס, הפארק הלאומי ינאצ'גה-חמילן ושמורת ינשה. המשלחת, שבה השתתפו מומחים מברזיל ומפרו, פעלה במחוז אוקספמפה שבאזור פסקו. גובה העץ נע בין מטר אחד לחמישה מטרים, העלים מסודרים זה מול זה ומכוסים במשטח יבלתי, והפרחים מאוגדים בתפרחות כדוריות צפופות בצורת צינור. תחום התפוצה של המין מוגבל לסלווה המרכזית של פרו בגבהים שבין 376 ל-1500 מטרים מעל פני הים, מה שהופך אותו למין אנדמי בעל ערך שימור גבוה.
הובילו את המחקר דניאל דה סילבה ופרנסיסקו פארונאי מהמכון הלאומי לחקר האמזונס, ואליהם הצטרפו עמיתים מהגן הבוטני של ריו דה ז'ניירו, מההרבאריום סלווה-סנטראל-אוקספמפה ומהאוניברסיטה הפדרלית של פאראיבה. משרד הסביבה של פרו הדגיש: התגלית מאשרת שגם באזורים שנראים במבט ראשון כנחקרים היטב של יערות מוגנים ממשיכים להסתתר מינים שאינם ידועים למדע. ככל הנראה, אזורים כאלה משמשים מעין "ארכיונים חיים", שבהם האבולוציה שמרה על צורות שלא הגיעו להרבאריומים קודמים.
משמעות התגלית חורגת מעבר לטקסונומיה פשוטה. אזורים מוגנים, שהוקמו לפני עשורים, מוכיחים שוב את תפקידם בשימור המגוון הביולוגי. כאשר יערות נותרים ללא פגיעה, הם ממשיכים "לספר" על עצמם בפרקים חדשים — וזה נוגע לא רק לעצים נדירים, אלא גם לאותם יצורים קטנים שמקיימים את מחזור החומרים ואת יציבותה של המערכת כולה.
עבור קהילות מקומיות ודורות הבאים, תגליות כאלה הופכות לטיעון בעד שמירה קפדנית. כל מין חדש אינו רק שורה בקטלוג, אלא מקור פוטנציאלי לידע על סגולות רפואיות, עמידות למחלות או התאמה לאקלים משתנה. במקרה של Neea myrciifolia אין עדיין נתונים על שימוש מעשי, אך עצם נוכחותה בתחומי השמורה מחזקת את הטיעונים בעד שמירה על שלמותן של מערכות אקולוגיות.
החוקרים מציינים כי עבודה ביערות הרים נגישים בקושי דורשת זמן ושיתוף פעולה בינלאומי. תצפיות מקדימות מראות כי המין, ככל הנראה, בעל תחום תפוצה מצומצם ותלוי בתנאי לחות וקרקע ספציפיים. הדבר הופך אותו לפגיע אפילו בהתערבות אנושית מינימלית. לכן, מעמדן של שמורות הטבע נותר גורם מפתח המאפשר לצמחים כאלה להתקיים ולהתגלות.
