על המדרון הוולקני התלול של האי של רובינזון קרוזו באוקיינוס השקט, עץ בודד מסוג Dendroseris neriifolia נאחז בחיים בעזרת חבלים מתוחים. זהו הפרט הבר האחרון הידוע של המין, שהיה פעם נפוץ יותר, וכעת הוא מתנדנד על סף הכחדה — אסון טבע אחד או משב רוח עלולים למחוק מקו האבולוציה הייחודי, שנוצר בבידוד במשך מיליוני שנים, מעל פני האדמה.
במאי השנה ארגנו החוקרים מבצע מסוכן ואספו 400 זרעים מהעץ החי האחרון. מתוכם, 29 זרעים, שנבחרו כמבטיחים ביותר, נשלחו לבריטניה באפריל. שמונה זרעים נבטו בהצלחה — זהו נס בעולם הצמחים הנדירים, כאשר כמעט מחצית מחומר הזריעה נותרת בלתי-כשירה. שני שתילים צעירים גדלים כעת בגן הבוטני לוגן בדמפריס וגאלוויי, וששת הנותרים נמצאים בבנק הזרעים מילניום ובחממות הסמוכות בקיו. בחירת הגן הסקוטי אינה מקרית: שם כבר מגדלים בהצלחה עשרות צמחים מארכיפלג חואן פרננדס, ובזכות נשימתו החמה של זרם הגולף, האקלים מתאים למינים צ'יליאניים נדירים יותר מבכל מקום אחר באיים הבריטיים.
Dendroseris neriifolia הוא לא סתם עץ, אלא יחיד סגולה בעולם הצומח: הצמח היחיד במשפחת המורכבים (קרוב משפחה של החיננית והשן-ארי), שפרחיו הקטנים, הדומים לחינניות, פורחים ישירות על גזע מעוצה ומסועף. בעשורים האחרונים הצטמצמה בחדות אוכלוסייתו של "השן-ארי המעוצה" הזה. עד שנת 1980 נותרו בטבע שמונה פרטים חיים בלבד. פרויקטים לשיקום, שהחלו בראשית שנות ה-2000, נתנו תקווה, אך בשנת 2017 נחלשו אמצעי ההגנה, והמין שוב נקלע לסכנה. צמחים פולשים, רעיית בעלי חיים מיובאים, שריפות חוזרות ונשנות ושינוי האקלים השלימו את ההרס.
כל הסוג Dendroseris (המדענים מכנים אותו "עצי כרוב") מצוי אך ורק בארכיפלג חואן פרננדס, השוכן במרחק 760 ק"מ מחופי צ'ילה. הארכיפלג הצ'יליאני הזה הוא מרכז עולמי של מגוון ביולוגי: 65% מיני צמחים מקומיים ו-97% מיני דגים אינם מצויים בשום מקום אחר על פני כדור הארץ. ואולם ייחודיות זו הופכת לפגיעות. במסגרת הסוג Dendroseris המצב קריטי: שישה מינים בסכנה, ארבעה על סף הכחדה, ואחד כבר נכחד בטבע.
שיתוף פעולה בינלאומי בין מומחים צ'יליאניים לבריטיים היה התשובה למצב זה. המדענים מדגישים כי מדובר לא רק בשימור צמח אחד, אלא בהגנה על קו אבולוציוני ייחודי בעל היסטוריה משלו, על סביבתו האקולוגית ואף על חרקי ההאבקה שלו. לדברי המומחים, זהו מעין מרוץ נגד הזמן, שבו לכל שתיל מוצלח יש חשיבות עצומה — שכן דלדול המגוון הביולוגי באיים מתרחש מהר יותר מאשר ביבשת.
בגן לוגן, שראוי בהחלט לתואר האקזוטי ביותר בסקוטלנד, יזכו השתילים להזדמנות להסתגל לתנאים החדשים ולהגיע לבגרות. ריצ'רד ביינס, אוצר הגן, מציין כי חקר גידולם יסייע להבין טוב יותר את צורכי המין, לזהות את התנאים האופטימליים לגידול ולהכין את הקרקע לאפשרות של השבה עתידית לטבע. גישה כזו מאפשרת לא רק לשמור על החומר הגנטי במקום בטוח, אלא גם לצבור ידע מעשי כיצד לסייע למין לשרוד בסביבה שהשתנתה.
סיפורו של Dendroseris neriifolia מזכיר עד כמה מערכות אקולוגיות מבודדות באיים פגיעות במיוחד בפני השפעות חיצוניות. עץ אחד על המדרון בשולי הבקע וכמה שתילים בארצות שונות — זו לעת עתה כל התקווה הנראית לעין להמשך קיומו של המין. אך המאמצים הבינלאומיים מלמדים כי גם במצבים קיצוניים כאלה, פעולה משותפת יכולה להעניק למין את הזמן הנוסף הדרוש לו כדי להשתקם. כיוון שמשימה חדשה לאיסוף זרעים מתוכננת לשנת 2027, סיפורו של "עץ החיננית" הנדיר הזה טרם הסתיים.
