על מורדות הפארק הלאומי התאילנדי תונג פה פום, ביער הררי בגובה 950–970 מטרים, ביצעו בוטנאים תגלית מבשרת רעות. מבין העלים שנשרו הציצו פרחים כה יוצאי דופן, עד שמראם היה יכול להעניק השראה למעצב של סרט אימה: עלי כותרת שחורים, כאילו חושלו ממתכת שחורה, שלושה זיזים דמויי קרניים וכתמים כתומים-אדומים המזכירים עיניים בוערות של שד.
המין החדש קיבל שם מרשים — Thismia daemona. תיאורו פורסם באוגוסט 2026 בכתב העת PhytoKeys על ידי קבוצת בוטנאים מאוניברסיטת צ'ולאלונגקורן ומאוניברסיטת הנסיך סונגקלה בהנהגת טוסאק סילאנאן וסאהוט צ'אנטאנאוראפינט. הצמח שייך לסוג Thismia, שנציגיו מכונים בשל צורת הפרחים המוזרה שלהם "פנסי פיות". אך בניגוד לאגדות הציוריות, חייו נסתרים בתכלית: הצמח מבלה כמעט כולו מתחת לאדמה, בחשיכה מוחלטת של מצע היער. ללא כלורופיל הוא אינו מסוגל לבצע פוטוסינתזה ומקבל את כל חומרי ההזנה הדרושים לו מפטריות סימביוטיות, העוטפות את שורשיו התת-קרקעיים.
התגלית הדהימה אפילו חוקרים מנוסים. בעבר, כל המינים הידועים של הסקציה Geomitra נמצאו רק ביערות גשם טרופיים שפליים ולחים תמידית בחצי האי המלאי, בבורנאו ובסומטרה. לעומת זאת, Thismia daemona שוכן ביער הררי עונתי עם במבוק — סביבה יבשה וקרירה בהרבה. תגלית זו מרחיבה את התפוצה הידועה של הסקציה כולה צפונה ומדגימה את הגמישות המדהימה של צמחים שנראים כה מתמחים. לדברי ד"ר סאהוט צ'אנטאנאוראפינט: "גילוי Thismia daemona בפארק הלאומי תונג פה פום היה עבורנו הפתעה אמיתית".
יחד עם זאת, נתונים מדאיגים מעיבים על שמחת הגילוי. בטבע ידועה אוכלוסייה אחת בלבד — פחות מ-50 פרטים בשטח של פחות מ-0.05 קילומטר רבוע. לפי הערכת הקהילה הבוטנית הבינלאומית, המין החדש כבר סווג לקטגוריית מינים בסכנת הכחדה חמורה. הסכנה מחריפה בשל העובדה שהאוכלוסייה הנדירה מתקיימת בשטח של פארק תיירותי פופולרי. אפילו דריכה מקרית על שבילים או שינוי קל בלחות הקרקע עלולים להשמיד את מקום החיות הידוע האחרון של המין, ויחד איתו גם את ה-Thismia daemona עצמה.
תגליות כאלה מזכירות עד כמה שברירי יכול להיות פלא הטבע. הישרדותו של השד התת-קרקעי הזה דורשת לא רק איסור על איסוף, אלא אסטרטגיה ארוכת טווח. ד"ר צ'אנטאנאוראפינט מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה עם הקהילה המקומית ובהטמעת הקונספט של אונסק"ו "אדם וביוספרה" — גישה המאזנת בין הגנה על המגוון הביולוגי לבין מעורבות אנושית, כולל אקוטוריזם מושכל שאינו מפר את האיזון השברירי של העולם התת-קרקעי.
