בשמורת יאיו שבדרום-מערב אתיופיה לכדו חוקרים שלושה פרטים של מכרסם שנראה לאחרונה בשנת 1927. המקרה הזה מעורר מחשבה: עד כמה מהימנות המסקנות שלנו בדבר הכחדת מינים, כאשר הטבע מסוגל להסתיר את סודותיו אפילו בנוף ששינה האדם.
עכברוש הביצה האתיופי (Nilopegamys plumbeus) מוכר למדע מפרט יחיד שנאסף בידי הזואולוג האמריקאי וילפרד אוסגוד בפלג הרים ברמה הצפון-מערבית. מאז לא הניבו משלחות רבות תוצאות, והמין סווג בקטגוריה "נתון בסכנת הכחדה חמורה, ייתכן שנכחד". הסיבה העיקרית היא אובדן בתי גידול בשל רעיית בקר וחקלאות, שהפכו את גדות הנהרות למרעה.
הממצאים החדשים התגלו באזור שונה לחלוטין — במרחק של כ-350 קילומטרים מהמקום ההיסטורי. בעלי החיים נלכדו במלכודות במהלך סקר מגוון ביולוגי בשמורת הביוספרה יאיו, שבה זורם הפלג סמוך לכפר שתושביו מכבסים בו כביסה. הסימנים החיצוניים — עיניים גדולות, צבע חום והתאמות לאורח חיים חצי-מימי — תאמו את התיאור משנת 1928. ניתוח גנטי עודנו נדרש, אך כבר עתה מעניק הגילוי תקווה לשימור המין.
מכרסם זה הוא מן המימיים שבמיני העכברים האפריקאיים: הוא ניזון מחרקים במים עכורים, ומוחו הגדול קשור כנראה דווקא לאקולוגיה שכזו. עד כה כמעט דבר אינו ידוע על הרגליו. הפרטים החדשים יאפשרו לחקור את התנהגותו, את רבייתו ואת דרישותיו המדויקות מהסביבה — דבר חיוני לתכנון אמצעי שימור.
המקרה מראה כיצד שטחים מוגנים יכולים לשמש מקלט אחרון אפילו למינים שנחשבו לאבודים. המשך סקרים שיטתיים במקומות כאלה מסייע לא רק לתעד ממצאים נדירים, אלא גם לתקן אסטרטגיות להגנה על מערכות אקולוגיות בכלל.
מחקרי שדה סדירים באזורים מוגנים נותרו המפתח לגילוי מוקדם של אוכלוסיות ששרדו של מינים נדירים.
