מטעי קקאו בחוף השנהב מתוארים בדרך כלל כאזורי כריתה מוחלטת, שבהם מונוקולטורה דוחקת את כל היצורים החיים. ואולם מחקר שנערך לאחרונה הראה כי על אדמות אלה כבר גדלים לא פחות מ-1.05 מיליארד עצי בר צעירים מ-272 מינים.
המדינה איבדה שטחי יער עצומים — מ-16 מיליון הקטאר בראשית המאה העשרים לפחות משלושה מיליון כיום. הסיבה העיקרית היא התרחבות החקלאות. תוכניות השיקום המסורתיות נשענות על משתלות ונטיעת שתילים. הנתונים החדשים מציעים גישה אחרת: להשתמש במה שכבר נובט מעצמו.
חוקרים מ-CIRAD ומאוניברסיטת פליקס אופואה-בואני סקרו 145 מטעים ב-15 מחוזות בדרום המדינה. ב-725 חלקות מדגם הם ספרו את כל העצים הצעירים שקוטרם פחות מ-10 סנטימטרים, לרבות נבטים זעירים. התברר שבמקומות שבהם החקלאים משאירים עצים בוגרים, ההתחדשות הטבעית פעילה ומגוונת באופן ניכר יותר.
ההערכה של 1.05 מיליארד עצים על פני כל שטח הקקאו — 3.7 מיליון הקטאר — נערכה בזהירות. ייתכן שהמספר האמיתי גבוה יותר. עצים אלה נובטים מזרעים שהביאו הרוח ובעלי חיים, והם מהווים משאב מוכן לשיקום כיסוי היער בלי עלויות נטיעה נוספות.
התוצאות עולות בקנה אחד עם האסטרטגיה הלאומית PPREF ו-SPREF, שמטרתה להביא את שיעור היער במדינה ל-20 אחוזים. סיוע להתחדשות הטבעית — שימור עצים בוגרים והגנה על נבטים צעירים — הופך לתוספת חסכונית לשיטות המסורתיות. במטעים צעירים ופשוטים מאוד עדיין יש צורך בנטיעה, אך במערכות אגרופורסטריות בוגרות עובר סדר העדיפויות לתמיכה במה שכבר גדל.
המחקר פורסם ב-Restoration Ecology ובוצע במסגרת פרויקט Cocoa4Future. הוא מראה שנופי קקאו חקלאיים אינם הופכים בהכרח ל"מבוי סתום אקולוגי".
בכך שהחקלאים משאירים עצים בוגרים במטעים, הם תומכים בו-זמנית ביער העתידי וביבול שלהם עצמם.
