באוגוסט 2024 התרחש במפרץ ברייד שלחופי מזרח אנטארקטיקה דבר שהלוויינים לא תיעדו מאז 1979. בעיצומו של החורף הקוטבי, כשהמים כאן מכוסים בדרך כלל בקרום קרח רציף, נוצרה לפתע פוליניה עצומה — שטח של מים פתוחים המוקף בקרח. בשיאה הגיע שטחה ל-89 121 קילומטרים רבועים, שהם בקירוב כגודלה של פורטוגל.
פוליניות לחופי אנטארקטיקה קורות גם קודם לכן: רוחות חזקות מהיבשת לא פעם מרחיקות את הקרח אל הים הפתוח. אך פוליניה ימית בהיקף כזה בחורף באזור הזה היא תופעה חסרת תקדים. צוות חוקרים בראשותו של ג'יבנג'יוטי סוויין מהאוניברסיטה ההודית בהרטידאסן עמדו על הסיבות. מחקרם פורסם בכתב העת Geophysical Research Letters.
הכול החל הרבה לפני הופעת המים הפתוחים. עוד בראשית יולי ריכוז קרח הים באזור המפרץ עמד על כ-96 אחוזים. עד סוף החודש הוא ירד מתחת ל-25 אחוזים. כיסוי הקרח נחלש בהדרגה. תפקיד מרכזי מילאו שישה נהרות אטמוספריים עוצמתיים — זרמים צרים של אוויר חם ולח הנמשכים מקווי רוחב נמוכים יותר לעבר הקוטב. הם עברו מעל האזור מ-6 ביולי עד 6 באוגוסט. בעוצמת העברת הלחות רבים מהם עלו על האחוזון ה-99 בכל תקופת התצפיות מ-1979 עד 2023.
זרמים אלה הביאו חום חריג: טמפרטורת האוויר עלתה בכ-19 מעלות מעל הממוצע. עננים עבים ושלג מוגבר פעלו כשמיכה ומנעו מהפני השטח לפלוט חום אל החלל. כתוצאה מכך האטה גדילת הקרח. במקביל העלו הרוחות מים חמים יותר ממעמקי האוקיינוס. נוצרה גל חום ימי שמנע משכבת הפני השטח להתקרר עד לנקודת הקפאון.
ב-4 באוגוסט הופיעו שטחי המים הפתוחים המשמעותיים הראשונים. הפוליניה התרחבה במהירות: ב-6 באוגוסט שטחה עמד על כ-21.6 אלף קילומטרים רבועים, וב-7 באוגוסט — כבר כמעט 77 אלף. למחרת היא הגיעה לשיאה. כעבור כמה ימים אפשרו רוחות קרות יותר מהצפון לקרח להשתקם חלקית בשוליים, והמים הפתוחים נותרו כלואים בטבעת קרח. עד 10 באוגוסט החלה הפוליניה להתכווץ.
אירוע זה התרחש על רקע הירידה הכללית בשטח קרח הים האנטארקטי בחורף בשנים האחרונות. החוקרים מדגישים: הפוליניה נוצרה לא בשל גורם אחד, אלא בשל צירוף נדיר של תנאים אטמוספריים ואוקיאניים קיצוניים. הבנת יחסי גומלין כאלה תסייע לחזות בצורה מדויקת יותר את התנהגות הקרח האנטארקטי באקלים משתנה.
