לפי מחקר שפורסם בכתב העת Advances in Climate Change Research ביוני 2026, ציקלונים חוץ-טרופיים — מערכות מזג אוויר גדולות המעבירות חום ולחות לאנטארקטיקה — ממלאים תפקיד מפתח במאזן המסה של מעטה הקרח. מדענים השתמשו במודלים אקלימיים כדי לעקוב אחר האופן שבו התחממות וירידה בגובה מעטה הקרח משפיעות על התנהגות הציקלונים ועל היחס בין אובדן הקרח לבין הצטברותו כתוצאה ממשקעים.
על פי נתוני הסימולציה, ככל שהטמפרטורות עולות, הציקלונים נודדים קרוב יותר לקטבים. בשלבים הראשונים, הדבר מוביל לעלייה בכמות המשקעים, היורדים בעיקר בצורת שלג, מה שמוסיף מסה למעטה הקרח ומפצה חלקית על הפשרתו. עם זאת, ככל שההתחממות נמשכת ופני השטח של המעטה מנמיכים, הציקלונים מביאים איתם לעיתים קרובות יותר אוויר חם יותר, והמשקעים הופכים לגשם, מה שמגביר את הנגר העילי ומפחית את אפקט ההגנה.
המחקר מדגיש כי שינויים בסירקולציה האטמוספרית, בסוג המשקעים ובתהליכי הפשרה על פני השטח הופכים לגורמים חשובים להערכת תרומתה העתידית של אנטארקטיקה לעליית מפלס פני הים. התחשבות בהתנהגות המתפתחת של הסופות מאפשרת לקבל נתונים מדויקים יותר עבור תחזיות ארוכות טווח ואסטרטגיות הסתגלות.
המקור — האינטרנשיונל קריוספיר קליימט אינישיאטיב (ICCI) — מציג סיכום קצר של מאמר מדעי המבוסס על סימולציות אקלים. המחברים מציינים כי תוספת השלג הראשונית עשויה להאט את אובדן הקרח, אך חיץ זה נחלש ככל שהתנאים משתנים. מסקנות אלו נשענות על מודלים ולא על תצפיות ישירות לאורך כל התקופה, ולכן הניסוחים נותרים זהירים: "עלולה להחליש", "ככל שההתחממות תימשך".
בהקשר של המקור, תזוזת הציקלונים אינה מוצגת כאירוע מבודד, אלא כחלק משרשרת תהליכים שבה הדינמיקה האטמוספרית קשורה ישירות למצבו של מעטה הקרח. נקודת המבט של המחברים מתמקדת בצורך לכלול מנגנונים אלו בחישובי מפלס פני הים כדי למנוע הערכת חסר של הסיכונים.
עבור הקורא, המשמעות היא שאפילו תזוזות קטנות במערכות מזג אוויר מוכרות מסוגלות להשפיע באופן ניכר על שינויים בקנה מידה גדול. התחשבות בפרטים כאלה עוזרת להבין טוב יותר כיצד חוצצים טבעיים מגיבים להתחממות המתמשכת.
