כמעט חצי מאה התלבטו החוקרים מדוע החלו לפתע להיעלם צפרדעים ביער האטלנטי בברזיל. משנות ה-1970 תועדה באזור תחנת המחקר הביולוגית בוראסיה ירידה חדה באוכלוסיות, אך הסיבה נותרה תעלומה.
כעת, הודות לניתוח פריטים מוזיאוניים שנאספו עוד בשנות ה-1970–1980, התמונה התבהרה. חוקרים מהמכון הסמית'סוניאני ומאוניברסיטת פנסילבניה גילו כי בדגימות שמלפני שנת 1979 לא היו עקבות של זיהום, ואילו באוספים משנות ה-1980 נכחה הפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis ביותר ממחצית הפרטים.
פטריית כיטריד זו, הגורמת לכיטרידיומיקוזיס, ככל הנראה חדרה לאזור דווקא באותה תקופה והתפשטה במהירות בקרב דו-חיים חסרי חסינות. המינים שנפגעו ביותר כנראה מתו כה מהר, עד שפרטים נגועים פשוט לא הגיעו לאוספים, בעוד צפרדעים עמידות יותר נשאו את הזיהום בלי תמותה המונית.
סקרים מודרניים בשנים 2022–2024 הראו תמונה מעודדת: מתוך 17 מינים המיוצגים באוספים הישנים, 12 נמצאים שוב בתחנה. רוב האוכלוסיות התאוששו, אף שהפטרייה עדיין נפוצה. ככל הנראה, במשך העשורים פיתחו המינים ששרדו סבילות מוגברת לפתוגן.
האוספים המוזיאוניים הוכיחו שוב את ערכם: מה שנשמר במשך עשורים במחסנים איפשר לשחזר את ההתפרצות, שאיש לא ידע עליה בשיאה. "תיקים קרים" שכאלה של האקולוגיה מסייעים להבין טוב יותר כיצד נוצרים ומתפשטים איומים חדשים על המגוון הביולוגי.
המחקר מדגיש הבחנה חשובה: נוכחות הפתוגן אינה תמיד אסון, אם המינים מספיקים להסתגל. הדבר נותן תקווה שגם לאחר אבדות כבדות הטבע מסוגל להתאושש, אם נשמרים המגוון הגנטי והתנאים המתאימים.
אוספים מוזיאוניים מסייעים לחשוף את סודות המגפות בעבר ולהיערך לאיומים עתידיים על דו-חיים.
