לאחר השריפות ההרסניות של "הקיץ השחור" בשנים 2019–2020, במזרח גיפסלנד (ויקטוריה, אוסטרליה) גילו החוקרים שלוליות עם ראשנים של צפרדע החפירה הענקית הדרומית — מין הנחשב במדינה לנתון בסכנת הכחדה. ממצאים אלה היוו את הבסיס לתוכנית הצלה, שתוצאתה הייתה השבתם של 53 זכרים בוגרים למקומות מוצאם לאחר יותר מחמש שנים.
צפרדע החפירה הענקית (Heleioporus australiacus) מנהלת אורח חיים חמקני: את רוב זמנה היא מבלה מתחת לאדמה בקרקעות חוליות ביערות, ועולה לפני השטח רק לאחר גשמים עזים כדי להתרבות במקווי מים זמניים. פרטים בוגרים מגיעים לגודל של כדור קריקט, ולפי הערכות המומחים הם יכולים לחיות יותר מ-20 שנים. ואולם שינוי האקלים, השריפות והבצורות התכופות יותר, וכן הרס בתי הגידול, צמצמו בחדות את האוכלוסייה — בוויקטוריה ידועים רק חמישה אתרי רבייה.
כ-160 ראשנים נאספו והועברו לגן החיות של מלבורן. שם גידלו אותם עד הגלגול, ובשנה שעברה הצליחו לראשונה בעולם להשיג רבייה של המין בשבי. ניתוח גנטי סייע לבחור את הפרטים לשחרור: 53 זכרים שלא התאימו להמשך עבודת הרבייה הושבו לטבע מיד לאחר סופות רעמים עזות שהביאו 80–100 מ"מ משקעים. כל צפרדע סומנה, ובאתרי השחרור הותקנו מקלטים אקוסטיים למעקב אחר הקריאות.
תוכניות רבייה בשבי מסוג זה משמשות "ביטוח" למינים נדירים. הן מאפשרות לשמר את המגוון הגנטי ולתמוך באוכלוסיות הבר כל עוד האיומים — משריפות ועד שינוי האקלים — לא נחלשים. ללא התערבות האדם, דו-חיים רבים עלולים להיעלם בלי זכר, כפי שכבר קרה למינים אחרים לאחר שריפות רחבות היקף.
ההצלחה עם צפרדע החפירה מלמדת שאפילו משאבים מוגבלים ומאמצים ממוקדים של גני חיות ומדענים מסוגלים להשיב מינים שעל סף הכחדה חזרה למערכת האקולוגית. העיקר הוא להמשיך בניטור ולהגן על בתי הגידול שנותרו.
