כאשר בטבע נותרים רק 20–30 פרטים של מין אחד, הכחדה נראית כמעט בלתי נמנעת. הקשיים במציאת בן זוג והסיכון להתרבות קרובת משפחה מגבירים את הפגיעות. ואולם מחקר חדש מראה כי גם קבוצות זעירות כל כך של עופות ויונקים יכולות לא רק לשרוד, אלא לגדול באופן ניכר בעזרת סיוע מכוון של האדם.
חוקרים מאוניברסיטת מונאש באוסטרליה ומהחברה הזואולוגית של לונדון ניתחו את גורלם של כל 147 המינים של עופות ויונקים שאוכלוסייתם בטבע ירדה מאז שנת 1950 מתחת ל-50 פרטים. עבור 141 מינים ניתן היה לעקוב אחר הדינמיקה שלאחר מכן. מתוכם 51 מינים קיבלו אמצעי שימור ישירים — רבייה בשבי ולאחריה שחרור, העברה למקום אחר או הדברה של טורפים פולשים.
התוצאות היו מאלפות. מבין המינים שקיבלו סיוע ישיר, 61 אחוזים השיבו את אוכלוסייתם למאה פרטים ומעלה. ללא התערבויות כאלה עמד שיעור ההתאוששות המוצלחת על שני אחוזים בלבד, ו-37 אחוזים מהמינים נכחדו. התוצאות הטובות ביותר נצפו כאשר שולבו אמצעים להסרת איומים חיצוניים עם תמיכה ישירה באוכלוסייה.
דוגמה בולטת היא תרנגול העץ מהאי לורד האו. בסוף שנות ה-1970 נותרו בטבע רק 23 עופות. הודות למכלול פעולות גדלה האוכלוסייה ליותר מ-1600 פרטים. סיפורים דומים מאשרים: גודל האוכלוסייה כשלעצמו אינו קובע את גורלו של המין.
עם זאת, נותר סיכון להיחלשות גנטית כאשר המספר ההתחלתי קטן מאוד. החוקרים מדגישים כי ההצלחה מחייבת לא רק זמן ומשאבים, אלא גם טיפול בגורמים השורשיים לצמצום — הרס בתי גידול ומינים פולשים.
לפיכך, שימור פעיל ומקיף מסוגל לשנות את המגמה גם עבור האוכלוסיות הקטנות ביותר, ולהעניק סיכוי ממשי להתאוששות.
