בתצורת ג'יופוטאן שבצפון-מזרח סין, לפני כ-120 מיליון שנים, חי יצור קטן שלפי כל הסימנים ידע לשחות לא פחות טוב מהברווזן המודרני. פליאונטולוגים סינים תיארו מין חדש, Dongoconodon platycauda — יונק אמיתי קדום, ששרידיו השתמרו עם שילוב נדיר של תכונות.
את השלד, שנמצא בשנת 2016, חקרו בעזרת טומוגרפיה ממוחשבת. התברר שלבעל החיים היו כפות רגליים רחבות עם עצמות אצבע שטוחות, הדומות לגפיים בעלות קרומי שחייה של הברווזן, וזנב זוויתי המזכיר את זה של הנוטריה. ככל הנראה, החיה חתרה בגפיה הקדמיות, ובזנב כיוונה את תנועתה. השוואת פרופורציות העצמות לנתונים על 124 מינים מודרניים אישרה אורח חיים חצי-מימי.
ההפתעה העיקרית הייתה מערכת השיניים. רוב היונקים מחליפים שיניים פעם אחת — את שיני החלב בשיניים קבועות. כאן, מתחת לשיניים שכבר בקעו ולשיניים חלופיות שהתפתחו, התגלה כיפת אמייל של דור שלישי. עקבות של שלושה סטים ניכרים בכל סוגי השיניים: חותכות, ניבים, קדם-טוחנות ושיניים דמויות טוחנות. תופעה כזו אינה מוכרת באף יונק חי או נכחד.
בנוסף, המאובן השתמר עם מבנה מעבר של האוזן התיכונה: סחוס המקאל (הסחוס המקאלי) עוד חיבר את הלסת התחתונה עם עצמות מכשיר השמיעה. ביונקים מודרניים נפרדו יסודות אלה לחלוטין. הממצא ממחיש כיצד התרחשה הפרדה זו באבולוציה.
הגילוי מראה שהאבולוציה המוקדמת של היונקים הייתה גמישה יותר מכפי שנהוג לחשוב: תכונות מפתח — החלפת שיניים, מבנה האוזן, התאמות לסביבה — לא בהכרח התפתחו בו-זמנית. מאובן אחד איחד כמה "חידושים" בבת אחת.
ממצאים כאלה מזכירים עד כמה מגוונות יכלו להיות דרכי ההסתגלות למים הרבה לפני הופעת הקבוצות המודרניות.
