באוספי המוזיאונים נשמרים לפעמים לא רק עצמות, אלא פרקים שלמים מתולדות החיים על פני כדור הארץ, שממתינים עשרות שנים לשעתם. כך קרה לשבר גולגולת ששכב כמעט מאה שנים במוזיאון הטבע בלונדון: לאחרונה זוהה כשרידיו של מין חדש של דינוזאור טורף — Invictibellatrix amberina.
על פי מחקר שפורסם ב-Royal Society Open Science, המגראפטור הזה חי לפני כ-120 מיליון שנה בשטח האי וייט של ימינו. גודלו היה בערך כשל טיגריס גדול — שלושה עד ארבעה מטרים באורכו, מעט יותר ממטר וחצי בגובהו, ומשקלו 200–300 קילוגרמים. בניגוד לטירנוזאורים המאוחרים, הטורפים האלה הסתמכו פחות על לסתותיהם ויותר על גפיהם הקדמיות החזקות ועל טפריהם המעוקלים, שאורכם הגיע עד 20 סנטימטרים.
הממצא חשוב לא רק כעדות הראשונה למגראפטורים באירופה — קבוצה שהייתה מוכרת קודם לכן בעיקר מחצי הכדור הדרומי. הוא ממחיש עד כמה מגוונת הייתה הפאונה של אירופה בקרטיקון המוקדם, וכיצד יכלו הטורפים הזריזים והדו-רגליים האלה לתפוס גומחות אקולוגיות הדומות לתפקידם של צבועים או של טורפים בינוניים במערכות האקולוגיות של ימינו.
מדענים השתמשו בטומוגרפיה ממוחשבת כדי לחקור את המבנה הפנימי של המוח ושל הגולגולת. השוואה עם מינים קרובים אפשרה לשער של-Invictibellatrix היו כנראה נוצות, וכי הוא צד דינוזאורים קטנים, לטאות ויונקים. שבר הגולגולת נאסף בשנות ה-1920 בידי פלאונטולוג חובב למרגלות צוק בחוף הדרום-מערבי של האי וייט, ולמוזיאון הוא הועבר בשנת 1924.
תגליות כאלה מזכירות שגם באזורים ובאוספים שנחקרו היטב נותר מקום להפתעות. הן מדגישות את ערכם של אוספי המוזיאונים, שבהם ממתינים אין-ספור פריטים למבט קשוב ולשיטות ניתוח מודרניות.
עבודה עם אוספים היסטוריים מסייעת להבין טוב יותר כיצד השתנו המערכות האקולוגיות של כדור הארץ ואילו לקחים אפשר להפיק מכך לשימור המגוון הביולוגי כיום.
