בשנת 2026 גדל שיעור המדינות בארה"ב עם איסור כלל-מדינתי נוקשה על טלפונים ניידים בבתי הספר מ-22 ל-57 אחוזים — הזינוק החד ביותר בחמש שנות ניטור.
הדוח השנתי החמישי State EdTech Trends Report, שהוכן על ידי איגוד SETDA בשיתוף Whiteboard Advisors, נשען על תשובותיהם של 73 מנהלי טכנולוגיות חינוך מ-45 מדינות וטריטוריה אחת. המסמך מתעד כיצד המדינות מגיבות לספקנות הציבורית הגוברת: מהסדרה פורמלית של מדיניות בתחום הבינה המלאכותית ועד להחמרת תקני הרכש.
המנגנון נראה כך: המדינה מפרסמת המלצות רשמיות לרכש כלי AI, כוללת בהן דרישה להוכחות עצמאיות ליעילות, ולאחר מכן עוקבת אחרי האם המחוזות מקפידים על הכללים הללו בעת הרכישה. במקביל מוטל איסור על טלפונים, הנתמך בתוכניות לאוריינות דיגיטלית — 76 אחוזים מהמדינות כבר תומכות בקורסים כאלה. בבית ספר אמיתי משמעות הדבר היא שהמורה לא רק מחלק טאבלטים, אלא פועל לפי תוכנית מאושרת שבה לכל כלי יש מטרה מתועדת ומדדי תוצאה.
לפי נתוני הסקר, 79 אחוזים מהמנהלים ציינו את ה-AI כעדיפות עיקרית (עלייה מ-68 אחוזים בשנת 2025), ו-83 אחוזים מהמדינות כבר השיקו יוזמות בתחום זה. עם זאת, 52 אחוזים מהמדינות כלל אינן אוספות נתונים על יעילות הכלים שבשימוש, ו-68 אחוזים מכירות במורכבות של אימות עצמאי של הצהרות הספקים. המגבלה ברורה: הסקר הוא הערכה עצמית, והתקציב והצוות נשארים צנועים — ל-74 אחוזים אין מימון מספק, ו-76 אחוזים פועלים בצוותים של חמישה אנשים או פחות.
מתגלה מתח מרכזי: ההשקעה במכשירים ובתוכנה מקדימה את ההשקעה בבסיס הראיות ובפיתוח המקצועי של המורים. שישים ושניים אחוזים מהנשאלים ציינו את הכשרת המורים כצורך הלא-מסופק הצומח ביותר. בלי עבודה מערכתית עם נתונים וכוח אדם, אפילו הכללים הנוקשים ביותר עלולים להישאר בגדר פורמליות.
מה יקרה אם המדינות ימשיכו להחמיר את דרישות ההוכחות אך לא ימצאו משאבים לאיסופן ולניתוחן?
