ב-7 באוקטובר 2026 הכריזה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים על זוכי פרס נובל לכימיה. את הפרס קיבלו המדען הצרפתי Henri B. Kagan והחוקר היפני Kenso Soai.
הפרס הוענק "על גילוי אפקטים לא-ליניאריים וקטליזה עצמית בסינתזה אורגנית אסימטרית". עבודותיהם הסבירו כיצד בתגובות כימיות יכולה להיווצר באופן ספונטני הומוכירליות — העדפה של אחת משתי צורות הראי של המולקולות.
מולקולות רבות, ובהן חומצות אמינו, קיימות בשתי גרסאות שהן בבואת ראי זו של זו. יצורים חיים משתמשים רק באחת מהצורות הללו. כיצד נוצרה בררנות כזו נותר בגדר חידה יותר ממאה שנה.
Kagan, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת פריז-דרום, הראה עוד בשנות ה-1980 כיצד באמצעות זרזים אפשר להפיק עודף ניכר של אחת מצורות הראי. תגליותיו היו מהפכניות עבור ענף התרופות.
Soai, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת טוקיו למדע, פיתח את הרעיונות הללו. ב-2003 הוא יצר תגובה שבה מחומרי מוצא אכירליים נוצרת רק צורה כירלית אחת — לראשונה בתנאי מעבדה.
"Henri Kagan ו-Kenso Soai הציעו פתרון לחידה כימית בת מאה שנה: כיצד הומוכירליות יכולה להיווצר באופן ספונטני. התגובות שהם פיתחו מרשימות", — ציין יושב ראש ועדת נובל לכימיה Heiner Linke.
לעבודתם של הזוכים יש משמעות ישירה לייצור תרופות: צורת ראי אחת של התרופה יכולה להיות יעילה, ואילו האחרת — לגרום לתופעות לוואי. כעת הכימאים יכולים להפיק במכוון את הגרסה הרצויה.
Soai, שנודע לו על הפרס בעת שיצא לקניות, אמר בטלפון במסיבת עיתונאים: "זה היום המרגש ביותר בחיי. אני שמח מאוד לחלוק את הפרס עם פרופסור Henri Kagan".
הפרס בסך 12 מיליון כתרים שוודיים יחולק שווה בשווה בין הזוכים. אך כיצד הטבע בחר לפני מיליארדי שנים דווקא בצורת ראי אחת — שאלה זו ממשיכה לסקרן את המדענים.
