ב-21 בספטמבר 2026 התייצב שר הנשיאות חואן קרלוס אוריליאק בפני האספה הלאומית של פנמה והציג שתי הצעות חוק: האחת — על הענקת מעמד של "מעבדה בעלת עניין לאומי" עם זכות לתמיכה חומרית ולתמריצים, והשנייה — על הפיכת המערכת הלאומית למחקר (SNI) למבנה בעל אישיות משפטית עצמאית ואוטונומיה רחבה יותר.
עבור מדינה שבה ההשקעות במחקר ופיתוח נותרות מהנמוכות באמריקה הלטינית, ומספר החוקרים קטן, נראה הצעד הזה כניסיון לגשר על הפער בין הכשרת מדענים במימון מלגות ממלכתיות לבין היעדר תשתית לעבודתם עם שובם.
אוריליאק הוא משפטן עם יותר מארבעים שנות ניסיון בניהול חברות משפחתיות להשכרת נדל"ן, שכיהן בעבר בתפקידי יועץ בבנק, במשרד לאיכות הסביבה, ברשות לפליטים ובמסגרות ביטחוניות. בממשלו של הנשיא חוסה ראול מולינו הוא ממלא תפקיד של מתאם מקורב, אדם שנהנה מאמונו לנהל דיאלוג עם המגזר העסקי ולהבטיח את המשכיות השלטון.
מסלול כהונתו מעיד על דגש עקבי על רפורמות משפטיות ומנהליות ולא על מומחיות מקצועית בתחום. בהציגו את התוכניות הדגיש אוריליאק את החסרים המשפטיים ב-SNI, שנוצרה עוד ב-2007, ואת הצורך למשוך את המגזר הפרטי. הדבר תואם את נטייתו לפעול באמצעות מנגנונים מוסדיים וקואליציות ולא באמצעות התערבות ישירה בסדר היום המדעי.
בפומבי מוצגות היוזמות ככלי להגברת התחרותיות ולהשבת כישרונות. למעשה הן מאפשרות לרשות המבצעת להשיג מנופים נוספים לחלוקת משאבים ולהשפעה על מרכזי מחקר, במיוחד לנוכח האספה המפוצלת והאמון הנמוך במוסדות המדינה.
כיזם שרגיל לייעל נכסים, רואה אוריליאק במדע לא מטרה בפני עצמה אלא דרך למשוך השקעות וליצור תנאים לצמיחה כלכלית. הפיכת SNI לעמותה בעלת עניין ציבורי בהשתתפות שחקנים פרטיים היא המשך הגיוני לקו שלו להרחבת השותפות בין המגזר הציבורי לפרטי.
במובן הרחב יותר מלמד הפרק הזה כיצד פוליטיקאים בלי רקע מקצועי מתאים משתמשים בכלים משפטיים כדי לפתור בעיות מבניות: לא בשינוי סדרי העדיפויות אלא בשינוי כללי המשחק. עבור פנמה משמעות הדבר היא הזדמנות לחיזוק הדרגתי של הבסיס המדעי, אך רק אם אחרי המעמד יבואו משאבים אמיתיים ועצמאות, ולא עוד תוספת ביורוקרטית.
