ב-20 בנובמבר 2026 אישרה מועצת השרים של ספרד צו-חוק מלכותי המקים הסדר מיוחד עבור לכל היותר 20 מרכזי מחקר ציבוריים בעשרה תחומים טכנולוגיים קריטיים — ממוליכים למחצה ובינה מלאכותית ועד טכנולוגיות קוונטיות ואנרגיה. שרת המדע, החדשנות והאוניברסיטאות דיאנה מורנט הדגישה: "נוצר הסדר מיוחד שיחול על קבוצת מרכזי מחקר ציבוריים למצוינות הפועלים בטכנולוגיות קריטיות לריבונות שלנו".
זה אינו צעד ביורוקרטי גרידא. מורנט, העומדת בראש המשרד מאז 2021, מקדמת בעקביות מדיניות שבה מרכזי מחקר זוכים לגמישות בגיוס עובדים, ברכש ובמסחור תוצאות — בתמורה להתמקדות בריבונות. בעבר היא כבר חיזקה את הניכויים במס על חדשנות ופישטה נהלים עבור ארגוני מחקר. המסמך מאשר: ההסדר יימשך חמש שנים עם אפשרות להארכה עד עשר, וההערכה תיעשה על ידי ועדה בין-משרדית בראשותה.
הדימוי הציבורי של מורנט הוא של תומכת במדע פתוח ובשיתוף פעולה אירופי. ואולם הרשומה מלמדת שהעדיפות הופכת דווקא לביטחון לאומי בטכנולוגיות: המרכזים יוכלו לחתום חוזים מהר יותר, להקים חברות ולהעביר תוצאות לצדדים שלישיים. הדבר סוטה מן הנוקשות המסורתית של המגזר הציבורי, אך תואם את הלחץ של התחרות העולמית, שבה הביטחון הכלכלי עולה לראש סדר העדיפויות.
האירוע מאשר דפוס עקבי: מורנט פועלת כאשר המגבלות המוסדיות מאפשרות זאת, ומשתמשת בכלים דחופים כמו צו-חוק כדי לעקוף תהליכים פרלמנטריים איטיים יותר. מטרתה אינה רק קידמה מדעית, אלא גם הישרדות פוליטית של קואליציה התלויה בהצגת הישגים בחדשנות לפני הבחירות.
השוו לשחקן שחמט שמקריב רגלי תמורת שליטה במרכז הלוח: הגמישות עבור 20 מרכזים אינה נדיבות, אלא חישוב שנועד להפוך ידע מהר יותר ליתרונות תחרותיים של ספרד, בעוד מדינות אחרות מחזקות את מעמדן.
מעשיה של מורנט מראים כיצד שרי מדע אירופיים בשנות ה-2020 מאזנים בין פתיחות לבין הגנה על נכסים אסטרטגיים — ושההימור האמיתי אינו טמון רק במעבדות, אלא גם ביכולתה של המדינה לשמור על השפעה בעולם שבו הטכנולוגיה קובעת את הכוח.
