בסתיו הזהוב, בכפר שיוג'יאן שבפאתי שנגחאי, מתערבב ריח הבשר הצלוי בניחוח פחמי אלון, ליצ'י ועצי תפוח. המנה המרכזית — סטייק «גרזן אבן» M9+ ביישון יבש מבקר גזעי טהור — מגיעה לשולחן עם קרום פריך שמתחתיו נוטף מיץ ורוד, והשומן נמס בלי להשאיר כובד בפה. כל נתח נושא עמו עשן של עצי פרי וטעם בשר עמוק שאי אפשר לבלבל עם צלייה בגז או בחשמל.
הכפר מוקף יער, והקרבה הזו לטבע היא שקבעה את בחירת המקום. הבעלים א-וויי, ספק בקר עם יותר מעשר שנות ניסיון, שם לב שכבר מושכים מבקרים לכפר שיוג'יאן עסקים אחרים, והחליט לפתוח כאן את הפרויקט שלו. בקר אוסטרלי וחלק קטן של בקר מחיילונגג'יאנג בדרגה M5 ומעלה, שחלקו עובר יישון יבש, מגיע לגריל דווקא כאן — בין העצים, באוויר נקי ויבש יותר מאשר במרכז המטרופולין.
א-וויי בוחר בעצמו את העצים ועוקב אחר הטמפרטורה. הוא מספר שהליצ'י ועצי התפוח נותנים עשן מתקתק, והאלון — ניחוח צפוף ועמיד יותר. האורחים מציינים שהבשר אחרי גריל כזה שומר זמן רב יותר על עסיסיותו ואינו מטשטש את טעמו העצמי של הבקר. מלבד סטייקים מופיעים בתפריט גם תוצרת מקומית: דלעת מחקלאים שכנים, פטריות גנודרמה אפורה שמרקמן מזכיר בשר, ואפילו לחם עם ממרח טופו מותסס ורוד בניחוח שנגחאי.
פרט מיוחד הוא סדרת גפרורים עם מסרים שמתוכננת: האורח יכול לרשום את מצב הרוח הרע שלו, להצית את הפתק ולהשליכו לכלי מיוחד שליד השולחן. זה לא רק מזכרת, אלא דרך להעביר חום ורוגע שהבעלים רוצה להעניק לכל מבקר שמגיע כמו אל חבר.
הפרויקט משתלב בתוכנית תחיית הכפר: כאן משלבים גריל פחם מסורתי עם גישה מודרנית למוצר ולשירות. המחירים מתחילים מ-58 יואן, והחשבון הממוצע — 200–700 יואן, מה שמאפשר גם רק לטעום וגם לערוך ארוחת ערב מלאה. כבר בימים הראשונים לאחר הפתיחה אורחים רבים חוזרים בשנית.
כדי לטעום את המנה האמיתית כדאי להגיע ביום חול או בשעות הערב המוקדמות, כשעוד יש אור במרפסת הפתוחה ואפשר לשלב את הארוחה עם טיול ביער. א-וויי מתכנן לקיים סדנאות לבחירה ולהכנת סטייקים, אבל בינתיים העיקר — שכל אורח ייצא שבע ומרוצה.
בשיוג'יאן הגריל על פחם הפך לא רק לשיטת הכנה, אלא לדרך להחזיר לכפר אש חיה ומגע אנושי שקשה למצוא במסעדות העיר.
