שמונה אמנים ממדינות שונות הציגו מיצבים מונומנטליים ליד הפירמידות הגדולות, תוך חקירת הקשר בין המורשת העתיקה לאמנות עכשווית, לזמן ולדמיון האנושי.
הפירמידות הגדולות של גיזה, העומדות על תילן יותר מארבעת אלפים שנה, הפכו למרחב מפגש בין המורשת העתיקה לחשיבה האמנותית העכשווית. כאן נפתחה התערוכה השישית Forever Is Now 06 — פרויקט בינלאומי תחת כיפת השמיים, שאורגן על ידי הפלטפורמה התרבותית Art D’Égypte. שמונה אמנים ממדינות שונות הציגו מיצבים רחבי היקף, שנוצרו בדיאלוג ישיר עם הנוף ההיסטורי של הרמה.
התערוכה מתקיימת מ-8 עד 28 בנובמבר 2026 ומתייחסת לשאלות המקשרות בין הציוויליזציה העתיקה לימינו: כיצד האדם תופס זמן ומרחב, מה הופך אדריכלות לנצחית וכיצד ממשיך הזיכרון התרבותי להשפיע על תפיסתנו את העתיד.
השנה החזון האמנותי של התערוכה עוצב בעיקרו על ידי נשים. בין המשתתפים — יוצרים ממצרים, צרפת, ארצות הברית, בריטניה, סין ומדינות נוספות. את עבודותיהם מאחד העניין בסמלים ובידע עתיקים, אך כל אמן מוצא דרך משלו להתמודד עם המקום ההיסטורי — דרך מיתולוגיה, אדריכלות, פיסול, חומרים טבעיים וחווייתו האישית של הצופה.
אדריכלות כשער בין עולמות
אחד הדימויים המרכזיים של התערוכה הוא Possible Landscapes של האמנית הבריטית-צרפתייה שרלוט קולבר. בקומפוזיציה מתחברים משטחים מחזירי אור, אלמנטים פיסוליים וקשת מונומנטלית מפלדת אל-חלד, שעל ראשה דמות עין. מוטיב זה תופס מקום מיוחד ביצירתה של האמנית והוא קשור לרעיון הדמיון הקולקטיבי וליכולתו של האדם לבחון מחדש את תפיסתו השגרתית של העולם.
ברמת גיזה מקבל הדימוי משמעות נוספת. העין מפנה לסמליות המצרית העתיקה, והמשטחים המחזירים מחברים את המיצב למרחב הסובב: בהם נפגשים המדבר, השמיים וצלליות הפירמידות. קולבר מציעה לתפוס את המבנים העתיקים לא רק כאנדרטאות של העבר, אלא גם כשערים מסוימים לעולמות ולעידנים אחרים.
כאן נוצרת הקבלה בין שתי דרכים לתפוס את המציאות. בעיני המצרים הקדמונים היו הפירמידות חלק מתפיסת סדר העולם, הנצח ודרכו של האדם אל מעבר לחיים הארציים. בפרשנותה של קולבר הן הופכות לנקודת מוצא לשיחה על דמיון, אמונה וגבולות הנראה.
רעיון המעבר ממשיך במיצב Passage של האמנית הצרפתית-אמריקאית רפאל שירלי. קשתות המסודרות ברצף יוצרות מעבר המופנה אל הפירמידות. במבנה משתלבים מתכת, נחושת, עץ, סיבי דקל וכותנה מצרית ארוגה ביד.
העיטורים והעיקולים מפנים לנות — אלת השמיים המצרית העתיקה, שתוארה כדמות נשית החובקת את כיפת השמיים. בעבודה טמון גם רעיון המחזוריות של חיים, מוות ותחייה.
המבקרים יכולים לעבור דרך המיצב ולצפות כיצד משתנים הפרספקטיבה, התאורה והצללים. בזכות כך קיימת היצירה לא רק כצורה אדריכלית, אלא גם כמרחב של חוויה אישית, שבו הצופה הופך לחלק מן הרעיון האמנותי.
מקוסמולוגיה לשפת האהבה האוניברסלית
את הקשר בין תפיסות עתיקות של בריאת העולם לאמנות עכשווית חושפת העבודה Celestial Vessels של האמנית הבריטית-ג'מייקנית רושל ובסטר-נמבהרד.
שמונה צורות מונומנטליות מאבן גיר מצרית מזכירות ביצים ומפנות אל האוגדואדה — שמונת האלים הקדמונים של הקוסמוגוניה המצרית העתיקה, הקשורים לתפיסה של הופעת היקום מן המים הקדמוניים. האמנית מעמידה את הפלסטיקה העגולה של הפסלים מול הגאומטריה של הפירמידות. בעוד האחרונות מגלמות יציבות אדריכלית וסדר, הצורות העגולות מבטאות רעיונות של היווצרות חיים ובריאה. לעבודה שימשה אבן מצרית, והיא נוצרה בשיתוף פעולה עם חברת Marmonil המקומית.
סיפור אחר של מפגש תרבויות מציגה האמנית והמעצבת הסינית ג'יאנג צ'יונג אר במיצב It Is Time to Plant Love ("הגיע הזמן לטפח אהבה").
שתים עשרה דמויות שומרים זהובות מסתדרות בקומפוזיציה חגיגית המזכירה תהלוכה טקסית. בעבודה מתחברים מוטיבים מתרבויות שונות וערכים אנושיים אוניברסליים — אהבה, הבנה הדדית ואחדות. הפרויקט מוקדש גם ל-70 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין מצרים לסין.
האמנית פונה לרעיון של שפה משותפת המסוגלת לאחד אנשים ללא תלות במוצאם. במרחב שבו הותירו ציוויליזציות עתיקות סמלים ותפיסות עולם משלהן, מקבל נושא זה ביטוי מיוחד.
נוף שהופך ליצירת אמנות
האמן הצרפתי ז'ופרואה פיטון בעבודה Hortus Pictus ("גן ציורי") מציע לראות את הנוף המדברי מבעד לפריזמה של צבע ואדריכלות.
הקומפוזיציה שלו מורכבת ממבנים ססגוניים עם פתחים המזכירים חלונות ודלתות. הם יוצרים בחולות מרחב יוצא דופן, שבו המשטחים הציוריים הופכים להמשך של הנוף הסובב. הפתחים ממסגרים נופים אל הפירמידות והופכים אותם לציורים מעין אלה בתוך הקומפוזיציה האדריכלית.
הניגוד בין הצבעים הרוויים לבין הפלטה המאופקת של המדבר הופך לאחד מאמצעי האמנות המרכזיים של פיטון. הצופה מוזמן לא רק להתבונן בעבודה מן הצד, אלא לעבור דרכה ולגלות בעצמו נקודות מבט חדשות.
גישה שונה לחלוטין לזיכרון האדריכלי מציג האמן הטורקי סצ'קין פירים בעבודה The King’s Road ("דרך המלכים").
המיצב הוא רצף של עמודים משיש מצרי היוצרים נתיב בכיוון הפירמידות. הקומפוזיציה שלו מפנה לדרכים ההיסטוריות של הרמה, שחיברו בין המחצבות לבין מרחבי המקדשים.
תפקיד חשוב ממלאים כאן החזרה, הקצב הגאומטרי והאינטראקציה של האור עם משטחי האבן. עם תנועת השמש מטילים העמודים צללים משתנים, ובזכות כך משנה היצירה ללא הרף את מראה החזותי. האמן פונה לאדריכלות כדרך לארגון המרחב ובו בזמן כמידה מקורית של זמן: האבן שומרת על עקבות העבר, והאור יוצר מדי יום קומפוזיציה חדשה.
זיכרון, תקשורת והדרך אל הנצח
את נושא הקשרים האנושיים חושף האמן הסעודי עבדולרחמן טהא בעבודה The Gathering ("התכנסות").
מקור ההשראה לעבודה היה משחק הלוח המסורתי תאולה — סוג של שש-בש הנפוץ במזרח התיכון. האמן מעביר את מרכיבי המשחק המוכרים לקנה מידה מונומנטלי: צורות גדולות מאבן טבעית מזכירות אבני משחק המסודרות בקבוצות.
המשחק המוכר הופך להרהור על מפגשים, על תקשורת ועל טקסים חברתיים הנשמרים לאורך דורות. הזיכרון התרבותי מורכב לא רק ממבנים גדולים ומאירועים היסטוריים, אלא גם מצורות יומיומיות של אינטראקציה אנושית.
האמן המצרי עמאד אבו גריין מציג את המיצב Talisman of Salvation ("קמע הישועה"), בהשראת "ספר המתים" המצרי העתיק.
בקומפוזיציה מתחברים גושי אבן ושזירות של חבלים. האמן פונה לתפיסות של הדרך הרוחנית של האדם, של ההגנה ושל השאיפה לנצח. מאסיביות האבן ושזירת הקווים יוצרות דימוי של מעבר, שבו החומרי והסמלי קשורים זה לזה בקשר הדוק.
התפיסות העתיקות של העולם שמעבר מקבלות ביטוי פלסטי עכשווי, והיצירה עצמה הופכת להרהור על התודעה האנושית, על הזיכרון ועל החיפוש הרוחני.
כאשר העבר הופך לחלק מן ההווה
Forever Is Now 06 מראה עד כמה שונים יכולים להיות דרכי האינטראקציה של האמנות העכשווית עם המורשת העתיקה. עבור אמנים אחדים הפירמידות הן נקודת מוצא להרהור על ראשית היקום, ועבור אחרים — סמל של סדר אדריכלי, של זיכרון תרבותי או של שאיפת האדם לנצח.
ייחודה של התערוכה הוא שהמרחב ההיסטורי אינו משמש כאן רקע ניטרלי ליצירות עכשוויות. הוא משתתף באופן ישיר ביצירת משמעותן. הפירמידות משתקפות במשטחים מחזירי אור, מופיעות במסגרת של קשתות ופתחים אדריכליים, ונכנסות לדיאלוג חזותי עם אבן, מתכת, צבע וחומרים טבעיים.
עם זאת, האמנים אינם מנסים להתחרות בקנה המידה של המבנים העתיקים או לחזור על צורותיהם. להיפך, כל אחד מהם מציע דרך משלו לראות את מה שקיים זה אלפי שנים, אך ממשיך להיפתח לדורות חדשים.
השנה מקבלת התערוכה משמעות נוספת: היא חופפת לעשור ל-Art D’Égypte — פלטפורמה שנוסדה על ידי האוצרת נאדין עבד אל-גפאר בשנת 2016. פעילותה מכוונת לפיתוח האמנות המצרית העכשווית ולחיזוק החליפין התרבותי הבינלאומי.
Forever Is Now 06 מתקיימת ברמת גיזה עד 28 בנובמבר 2026. הפרויקט מזכיר שההווה אינו נפרד מן העבר: הוא מפרש אותו מחדש ללא הרף ויוצר דימויים, משמעויות ואפשרויות חדשות לעתיד.
