באוסטרליה מציינים ב-24 באוקטובר את יום הקנגורו — יום שבו נזכרים לא רק בסמלה של המדינה, אלא בכל משפחת המקרופודים, המונה כ-59 מינים. בשנת 2026, על רקע אל-ניניו עוצמתי נוסף, מקבל החג הזה משמעות מיוחדת: התמורות האקלימיות לוחצות ביתר שאת על בעלי החיים הללו, מן הקנגורו האדום הגדול ועד הפוטורו הזעיר.
מינים גדולים, כמו הקנגורו האדום והקנגורו האפור, כבר חוו תנודות חמורות בגודל האוכלוסייה. בתקופת הבצורת שהחלה בשנת 2000, הצטמצמה האוכלוסייה במזרח אוסטרליה בכ-30 מיליון פרטים, ועד שנת 2014 התאוששה ל-47 מיליון. ואולם השריפות של "הקיץ השחור" בשנים 2019–2020 גבו את חייהם של מיליוני יונקים או שללו מהם את בתיהם, ובהם יותר מחמישה מיליון קנגורו ווולבים.
המקרופודים הקטנים סובלים יותר. הפוטורו של גילברט נמצא על סף הכחדה, והמָאלָה ומינים אחרים מתמודדים עם אובדן בתי גידול מוכרים בשל בצורות ושריפות הולכות ומתגברות. מודלים מראים שעד סוף המאה עלולים שטחי המחיה המתאימים למינים רבים להצטמצם ב-83–96 אחוזים בהשפעת שינוי האקלים והעיור.
פגיעים במיוחד בעלי החיים שתחומי תפוצתם כבר מוגבלים: קנגורי העצים ביערות הגשם של קווינסלנד, קנגורו החולדה המושקי ושאר תושבי גומחות אקולוגיות צרות. ההתפשטות העירונית גוזלת מהם שטחים ששימשו בעבר כמקלט, וקיצוניות מזג אוויר חדשה שוללת מהם מזון ומים.
לקנגורו יכולת מופלאה להשהות את ההיריון בתקופות לא נוחות, אך גם ההסתגלות הזו לא תמיד מצילה מפני הלחץ המשולב של בצורות, אש ופיצול נופים. מחקרים מראים שפרטים בודדים ואוכלוסיות שלמות מגיבים אחרת לעקה, וההתאוששות ממכות האקלים הולכת ונעשית מורכבת יותר.
שימור המקרופודים מחייב לא רק הגנה על השטחים הקיימים, אלא גם תכנון מחושב היטב שמביא בחשבון גם תחזיות אקלימיות וגם את צורכי האדם.
