בראיון לרשת הטלוויזיה הממלכתית הסינית CCTV ב-23 בספטמבר 2026, כינה אילון מאסק את שי ג'ינפינג ישירות "מנהיג דגול", וציין כי תחת הנהגתו סין "הצליחה באופן בלתי ייאמן", וכי צוות טסלה בשנגחאי הוא "מוכשר במיוחד, חרוץ ואמין".
הצהרה זו נאמרה על רקע ההכנות לפסגה השנייה של טראמפ ושי בשנת 2026 ולפני ארוחת ערב ממלכתית בבית הלבן. עבור טסלה נותרת שנגחאי מרכז הייצוא הגדול ביותר ומרכז הייצור המרכזי, שם באוגוסט עלו המכירות ב-3.6 % במונחים שנתיים.
במהלך שנות פעילותו בסין הפגין מאסק בעקביות את הבכורה של האינטרסים המסחריים על פני הרטוריקה הפומבית. הוא דחה שוב ושוב ספקולציות בדבר אפשרות של הפרדת נכסי טסלה בסין, גם בהקשר של מיזוג אפשרי עם SpaceX. הדימוי הציבורי של "מורד במערכת" עומד כאן בסתירה לאסטרטגיה האמיתית: החברה תלויה בשוק הסיני ובאספקה ממנו לא פחות מאשר בחוזים אמריקאיים.
האירוע משתלב לחלוטין בדפוס ההתנהגות המקובל של מאסק. כשעל הכף מונחים מיליארדי דולרים וגישה לשוק המכוניות החשמליות הגדול ביותר, הוא בוחר בשפה המובנת לרשויות בסין. השבחים לשי אינם נראים ספונטניים — הם משמשים כרשת ביטחון למקרה של החמרה במדיניות האמריקאית כלפי סין תחת ממשל טראמפ השני.
כמו רב חובל של אוניית סוחר, אשר בסערה מצדיע לדגלה של כל מעצמה ובלבד שיעבור את המצר, חולק מאסק כבוד למנהיג המדינה שבה שוכן בסיס הייצור העיקרי שלו. הפוליטיקה כאן משנית — העיקר הוא היכולת להמשיך לבנות ולמכור מכוניות.
במובן הרחב יותר, הרגע מלמד כיצד תאגידים גלובליים נאלצים לאזן בין שתי מעצמות-על, שיחסיהן קובעים לא רק מכסים אלא גם את עצם האפשרות לעשות עסקים. עבור מאסק הבחירה ברורה: מוטב לשבח את המנהיג מאשר לאבד את המפעל.
