ביום שני בערב הצביע הסנאט האמריקאי בעד הצעת חוק היסטורית — Protect College Sports Act — ברוב של 77 מול 22. הצעת החוק, שיזמו הרפובליקני טד קרוז והדמוקרטית מריה קנטוול, נועדה להשליט סדר פדרלי בספורט הסטודנטים, שבו בשנים האחרונות שרר כאוס של ממש בגלל תשלומים לספורטאים, העברות בלתי מוגבלות וארגון מחדש של החטיבות.
החוק מעגן את זכותם של הספורטאים לפיצוי על שימוש בשם, בדמות ובזהות (NIL), קובע מגבלה של העברה אחת בלי לאבד את הזכות להשתתף, מגדיר תקופת זכאות של חמש שנים ומאפשר לבתי הספר לחלוק את ההכנסות עם הספורטאים עד לסכום של כ-50 מיליון דולר בשנה. במקביל, לפחות 5 מיליון צריכים ללכת לענפי ספורט נשים ולענפים אולימפיים, ושכר הטרחה של הסוכנים מוגבל לחמישה אחוזים.
מאחורי זה עומד לא רק רצון "להשליט סדר", אלא ניסיון של השלטון הפדרלי להשתלט על מערכת שקרעו לגזרים פסיקות בית משפט וכוחות השוק. אחרי פסק הדין של בית המשפט העליון ב-2021 והסדרים מאוחרים יותר כמו House v. NCAA, המכללות החלו למעשה לשלם לשחקנים, אבל בלי כללים אחידים זה הוביל למירוץ חימוש: החטיבות התנפחו, ספורטאים החליפו מוסדות כמה פעמים בעונה, ותוכניות קטנות איבדו את סיכוייהן.
הפרדוקס המרכזי הוא שהחוק גם מחזק את זכויות הספורטאים וגם מגביל את ניידותם. מצד אחד — הגנה על הבריאות, כיסוי רפואי לחמש שנים לאחר סיום הלימודים והבטחות למלגות. מצד שני — ה-NCAA מקבל פטור חלקי מהחוקים נגד מונופולים, כדי לרסן מעברים אינסופיים ולשמור כישרון במסגרת תוכנית אחת. זה מזכיר מצב שבו מעסיק מבטיח לעובד יותר כסף, אבל אוסר עליו להחליף עבודה יותר מפעם אחת.
כעת עוברת הצעת החוק לבית הנבחרים, שם הסיכויים מעורפלים: שם כבר נשמעות התנגדויות מהשדולה השחורה בקונגרס ומחלק מהרפובליקנים. אם החוק לא יעבור לפני הבחירות, כל המבנה עלול להתמוטט, והכאוס יחזור בקנה מידה חדש.
בסופו של דבר, Protect College Sports Act אינו נקודת הסיום, אלא פרק חדש במאבק ארוך בין מסחר, חינוך וזכויותיהם של ספורטאים צעירים — מאבק שתוצאתו תקבע אם ספורט הסטודנטים בארצות הברית יישאר תופעה המונית או יהפוך לליגה עילית לנבחרים.
