בתחילת נובמבר 2026 התפתח סיפור הבדיקות הטומוגרפיות של רמת גיזה בכיוון חדש. החוקר טרבור גראסי הסב את תשומת לב הציבור לפרט שכמעט לא הובחן עד אז. כתב העת Remote Sensing (MDPI) הסיר באוגוסט 2026 את מאמרם של פיליפו ביונדי וקוראדו מלנגה משנת 2022 על המבנה הפנימי של הפירמידה הגדולה. ואולם באותו כתב עת עצמו ממשיך להתפרסם כמעט ללא שינוי מאמר של ביונדי, שנעשה באותה שיטה — SAR Doppler tomography — אך הפעם על הר הגעש וזוב.
שני המאמרים מתארים אותה גישה: ניתוח תנועות זעירות שתועדו בלוויינים COSMO-SkyMed, ולאחר מכן בניית מפות טומוגרפיות של עומקים. במקרה של וזוב אפשרה השיטה לראות את תא המאגמה ואת מערכת התעלות. המאמר נותר בגישה פתוחה. כאשר אותו כלי הופנה אל פירמידת ח'ופו וחשף רשת של מבנים פנימיים, הודיע כתב העת, ארבע שנים לאחר הפרסום, על "שגיאות מתודולוגיות וסטטיסטיות חמורות" והסיר את העבודה.
המחברים לא קיבלו את ההחלטה. בהודעה הרשמית על ההסרה נאמר במפורש שביונדי ומלנגה הביעו אי-הסכמה. הערות טכניות מפורטות כמעט שאינן מצויות בגישה פתוחה — רק ניסוח כללי. דווקא הניגוד הזה הפך לנושא הדיון. אותה טכנולוגיה בדיוק, באותו כתב עת בדיוק, מוכרת כעובדת כשמדובר בהר געש, ומוכרזת כבלתי-תקפה כשמדובר באתרים העתיקים ביותר של מצרים.
טרבור גראסי קשר זאת בהודעתו ישירות לכך שסריקת הר הגעש אינה נוגעת בתפיסות המקובלות על תולדות הציוויליזציה, ואילו הנתונים על גיזה — נוגעים בהן. עבודתו של ביונדי שימשה בסיס להצהרות מאוחרות יותר של הצוות על ספינקס שני ועל מתחם תת-קרקעי נרחב מתחת לרמה. לאחר הוועידה בבולוניה ביוני 2026 ולאחר יציאת הגרסה האנגלית של החומרים, העניין בתוצאות הללו רק גבר. הסרת המאמר משנת 2022 התרחשה על רקע תשומת הלב הגוברת הזו.
השיטה הנדונה נשענת על עיבוד של מידע רטט קוהרנטי המצוי בצילומי מכ"ם לוויינים. החוקרים טוענים כי תנודות סייסמיות רקעיות מאפשרות "להאיר" עצמים לעומק ניכר. במקרה של וזוב הדבר הניב תמונה של המבנה הפנימי שמתיישבת עם נתונים גיאופיזיים אחרים. ביחס לגיזה, אותם עקרונות חשפו אנומליות שאינן משתלבות בתמונה הקלאסית של הפירמידות כמבני קבורה בלבד.
השבוע, לדברי גראסי, צפויה התפתחות נוספת של המצב. עצם העובדה ששתי עבודות כמעט זהות מתקיימות במקביל בכתב עת אחד כבר מעלה על פני השטח את שאלת קריטריוני ההערכה המדעית. הטכנולוגיה או עובדת או לא. אם היא מוכרת כמתאימה לחקר תאי מאגמה, הרי שיישומה על מבני אבן עתיקים מחייב בחינה לא פחות מדוקדקת, ולא הסרה סלקטיבית.
הסיפור של שני המאמרים הללו מראה עד כמה רגיש נושא גיזה. הנתונים המתקבלים מן המסלול ממשיכים להצטבר. הגרסה האנגלית של ועידת בולוניה זמינה לקהל הרחב. כעת עובר מוקד תשומת הלב לאופן שבו יגיב הקהילה המדעית לעצם העובדה של סטנדרט כפול. רמת גיזה ממשיכה לשמור מידע שהשיטות המודרניות רק מתחילות לחלץ. וככל שעובר הזמן, כך נעשה קשה יותר להעמיד פנים שהמידע הזה אינו קיים.
