תעלומת תות ענח' אמון: מה נמצא מתחת לתחבושות של המומיה המפורסמת

כאשר בשנת 1922 גילה הארכאולוג הבריטי הווארד קרטר את קבר תות ענח' אמון בעמק המלכים, העולם הוכה תדהמה מהאוצרות חסרי התקדים. עם זאת, הסמל המרכזי של הממצא היה מסכת קבורה מזהב, שהסתירה את פניו של הפרעה הצעיר. אך מה בדיוק הסתתר מתחת לשכבות הרבות של תחבושות הפשתן של המומיה עצמה? עשרות שנים לאחר מכן, טכנולוגיות מודרניות וניתוח מדוקדק אפשרו לחשוף פרטים מזעזעים על תהליך החניטה ועל גורלו של השליט לאחר מותו.

בשר חרוך ותגובה כימית

אחת התעלומות המפחידות ביותר שבהן נתקלו החוקרים בבדיקה הראשונה של המומיה הייתה צבע עורו של הפרעה — הוא היה שחור לחלוטין ונראה חרוך. במשך זמן רב הוליד הדבר מיתוסים על "קללת הפרעונים" או על מחלות אקזוטיות. אולם ניתוחים כימיים מודרניים הראו כי הסיבה לכך הייתה טעות טרגית של החונטים. הגוף הוספג בכמויות גדולות של שמנים ושרפים דליקים. בתנאים של היעדר חמצן בתוך הסרקופג, תערובת זו נכנסה לתגובה אקסותרמית, שהובילה להתלקחות עצמונית ספונטנית. גופו של תות ענח' אמון ממש "נאפה" בתוך התחבושות של עצמו בטמפרטורות גבוהות ביותר.

אוצרות השזורים בבד

חניטת הפרעה לא הייתה רק שימור של הגוף, אלא ריטואל מאגי מורכב. מתחת ל-17 שכבות של בד פשתן דקיק, החביאו הכוהנים הקדמונים יותר מ-140 חפצים יקרי ערך. חפצים אלו נועדו להגן על השליט בעולם הבא.

בין הממצאים שהוצאו מקפלי התחבושות היו:

• מגני אצבעות מזהב (נרתיקים אישיים לאצבעות הידיים והרגליים);
• צמידים מסיביים, שרשראות וקמעות קדושים;
• שני פגיונות ייחודיים: אחד עם להב מזהב טהור, והשני — חפץ נדיר ביותר עם להב מברזל מטאוריטי, שהוערך במצרים העתיקה יותר מזהב;
• חרפושית גדולה המגולפת מזכוכית לובית צהובה, שהונחה על חזהו של הפרעה מעל הלב.

שברים ותעלומת המוות

חקר השרידים שמתחת לתחבושות הוליד תיאוריות רבות על סיבת מותו המוקדם של תות ענח' אמון, שהיה בן כ-19 שנים בלבד בעת פטירתו. צילומי רנטגן וסריקות CT מודרניות חשפו שבר חמור בירך והיעדר חלק מבית החזה (עצם החזה וכמה צלעות).

במשך זמן רב, פגיעות בראש הולידו תיאוריה פופולרית על רצח הפרעה. כיום נוטים המדענים לגרסה פרוזאית יותר, אך טרגית לא פחות: תות ענח' אמון סבל משבר מורכב ברגל — אולי כתוצאה מנפילה ממרכבה — וגופו, שנחלש מצורה קשה של מלריה וממחלות תורשתיות, פשוט לא הצליח להתמודד עם הזיהום שהתפתח.

מחיר השימור: ביתור המומיה

הפרט הקודר ביותר בפתיחת המומיה אינו קשור למצרים הקדמונים, אלא לארכאולוגים של המאה ה-עשרים עצמם. השרפים היקרים שבהם נשטף הגוף במהלך הקבורה התקשו והדביקו את המומיה ללא הפרד לתחתית ארון הקבורה הפנימי המסיבי, שיצוק מזהב טהור.

כל הניסיונות להוציא את השרידים בזהירות לא צלחו. כדי להסיר את מסכת הזהב המפורסמת ולחקור את הגוף, נאלץ הצוות של הווארד קרטר לנקוט צעדים קיצוניים: המומיה למעשה נחתכה לחלקים, תוך הפרדת הראש והגפיים, ואת השרף שהתקשה נאלצו לגרד באמצעות כלים מלובנים.

סיכום

חקר מה שהיה מתחת לתחבושות של תות ענח' אמון ניפץ מיתוסים יפים רבים. בפני המדענים התגלה לא שליט אלוהי כל-יכול, אלא נער שברירי שסבל ממחלות, ושמסעו שלאחר המוות הועב בטעויות פטליות של החונטים. התעלומה האמיתית של המומיה של תות ענח' אמון אינה טמונה בקללות על-טבעיות, אלא במציאות הקשה של הריטואלים הקדומים ובחוסר השלמות של שיטות השימור, שכמעט השמידו את מה שהיו אמורות לנצור לנצח.