ב-14 בספטמבר 2026, משרד ההגנה האמריקאי, ששמו הרשמי כיום הוא Department of War, נקט צעד שחיכו לו זמן רב העוקבים אחר תופעת התופעות האנומליות הבלתי מזוהות. המשרד פרסם ויתור משפטי ייעודי, המתיר לאנשי צבא, עובדים אזרחיים וקבלנים בהווה ובעבר לחשוף מידע על UAP, שהיה מוגן בעבר על ידי הסכמי סודיות.
המסמך הופיע בעקבות הנחיותיו של הנשיא טראמפ בדבר שקיפות מרבית בנושא זה. הוא יוצר ערוץ מוגן: כל מי שהיה או שיש לו גישה למידע ביטחוני לאומי הקשור ל-UAP יכול כעת להעביר מידע זה לנציגים רשמיים של יוזמת PURSUE. הוויתור מסיר את איום ההעמדה לדין מנהלי ומבטל את תוקפם של הסכמי סודיות סטנדרטיים והסכמים לתוכניות גישה מיוחדת — אך רק לגבי פניות למסגרת זו בלבד.
עד כה, אנשים בעלי ידע אמיתי על תוכניות נאלצו לשתוק. הם חששו לאבד את אישורי הגישה שלהם, את הקריירה שלהם או להתמודד עם השלכות משפטיות. כעת, המחסום הזה הוסר רשמית. המידע יעבור ניתוח שיטתי, הערכת בטיחות וסיווג מחדש אפשרי — הכל במסגרת האינטרסים הלאומיים.
התגובה הגיעה כמעט מיד. נציגת הקונגרס אנה פאולינה לונה הצהירה בבירור: "הגנת חושפי שחיתויות נמצאת כאן כעת". היא ציטטה את הניסוח המרכזי: כל העובדים הנוכחיים והלשעברים של ה-Department of War, וכן קבלנים, מוסמכים לחשוף נתונים מוגנים ישירות לנציגי PURSUE. החשבון הרשמי של הפנטגון אישר את פרסום המסמך, והפרופסור אבי Loeb, ראש המועצה המייעצת המדעית ל-UAP, כינה את המתרחש צעד חשוב קדימה. לדברי המדען, המועצה שלו מוכנה לעבוד עם חושפי שחיתויות ושותפים ממשלתיים כדי להעריך באופן עצמאי ראיות ולאמת את המדע — לאן שלא יובילו הנתונים.
אהרון לוקאס, סגן מנהל המודיעין הלאומי, הדגיש: ה-Department of War וקהילת המודיעין משתפים פעולה באופן הדוק כדי למלא את הנחיות הנשיא בנוגע ל-UAP ברצינות ובמהירות. הוויתור הזה הוא חלק קריטי באסטרטגיה. במקביל, העיתונאי ג'רמי קורבל הפנה את תשומת הלב לפרט משמעותי: המסמך כרגע מכסה רק את אנשי הצוות והקבלנים של משרד ההגנה. קהילת המודיעין, שם, על פי טענות חושפי שחיתויות, מרוכזות תוכניות ה-legacy העיקריות, פועלת במסלול נפרד. לוקאס כבר הבהיר שגם ויתור מתאים עבור קהילת המודיעין נמצא בהכנה.
כך נבנית שרשרת. ראשית — הנחיות מלמעלה. לאחר מכן — מנגנון משפטי שמסיר פחדים ופותח ערוץ. בהמשך — עבודת ועדות מדעיות והרחבה אפשרית למשרדים אחרים. מה שנשאר שנים מאחורי חומות עבות של הסכמי סודיות, מקבל כעת דרך רשמית החוצה. לא דרך הדלפות והודעות אנונימיות, אלא דרך תהליך מוגן ומורשה.
האירועים ב-14 בספטמבר מראים כיצד בדיוק נראית התנועה לקראת חשיפה: לא בהצהרות רמות, אלא בהחלטות משפטיות קונקרטיות שמשנות את הכללים עבור אלו המחזיקים בידע. נתונים שבעבר הוסתרו תחת איום עונש, כעת יכולים להיות מועברים, מאומתים — ובהחלטה מתאימה — זמינים. התהליך הופעל, והשלב הבא שלו כבר סומן.
