באוסטרליה פורחים עצים המשחררים בועות זוהרות מלאות ערפל. בוונציה הופכים דגמי הטבע של קונכיות ים ארל לדגם טקסטילי רחב היקף. מאחורי היצירות יוצאות הדופן הללו עומדים אזוסה מוראקמי ואלכסנדר גרובס — אמנים ומעצבים המחברים אמנות, מדע וטכנולוגיה כדי לחקור את מנגנוני הטבע המופלאים. ב-6 בנובמבר המיצב שלהם New Spring ממשיך למשוך את תשומת לב המבקרים ב-Newcastle Art Gallery, וכבר ב-14 בנובמבר ייפתח בטייוואן After the Rain — תערוכה המאחדת לראשונה באסיה את שני קווי היצירה המרכזיים שלהם.
לראות את מה שבדרך כלל נשאר בלתי נראה
ביסוד החשיבה האמנותית של A.A. Murakami עומדת דרך יוצאת דופן להתבונן בעולם הסובב. האמנים אינם רק שואבים השראה מצורות טבעיות — הם חוקרים את התהליכים שבזכותם הצורות הללו נוצרות. הם בוחנים דפוסי צמיחה, שינויים בחומרים, יחסי הגומלין בין כוחות פיזיקליים לזמן, ולאחר מכן מתרגמים את התצפיות המדעיות לשפה אמנותית.
הדבר בא לידי ביטוי בצורה מיוחדת במיוחד בעבודה The Sun Sets in a Shell, המוצגת בביתן של אוזבקיסטן The Aural Sea בביאנלה של ונציה 2026. נקודת המוצא הייתה הדרייסנה — הצדפה המפוספסת החיה בים ארל. מוראקמי וגרובס חקרו מודלים מדעיים של היווצרות הקונכייה שלה ופיתחו אלגוריתם סריגה מיוחד המשחזר את החוקיות הביוכימית של התהוותה.
כך נוצר דגם טקסטילי שבו ספירלות, גלים, צורות משולשות ומבנים פרקטליים חוזרים מעבירים את הגאומטריה המורכבת של הצמיחה הטבעית. אך המעניין ביותר הוא שדגמים אלה אינם סטטיים במקורם. שינויים בטמפרטורה, במליחות, בחומציות המים ובתכולת הסידן משפיעים על היווצרות הקונכייה ומותירים במבנה שלה רישום ייחודי של תנאי הסביבה.
מתקבל חיבור מופלא בין מחקר מדעי לתפיסה אמנותית: הקונכייה הופכת לארכיון טבעי, והאלגוריתם מסייע לחשוף את יופיים של תהליכים שהעין האנושית אינה מבחינה בהם בדרך כלל. האמנים מתרגמים את המורכבות הבלתי נראית הזו לצורה חומרית, ומחברים בין טכנולוגיות דיגיטליות לבין מלאכת יד מסורתית ומישושית.
כשהטכנולוגיה מאפשרת לטבע להתגלות
צד אחר של החשיבה שלהם נחשף ב- New Spring — מיצב שניתן לראות כעת ב-Newcastle Art Gallery באוסטרליה. התערוכה נפתחה ב-26 בספטמבר ותימשך עד 31 בינואר 2027.
שלוש קונסטרוקציות מתכת הדומות לעצים משחררות בועות זוהרות מלאות ערפל. הן מופיעות בין הענפים, נעות בחלל בתנועה חלקה, משנות צורה ומתמוססות. לאחר מכן מופיעות חדשות.
זה אינו תיאור של פריחה ואינו חיקוי מכני של עץ. האמנים יוצרים מערכת משלהם, שבה התהליך הטכנולוגי הופך כמעט לתופעה חיה. הצופה אינו מתבונן ביצירה גמורה, אלא בהופעתה המתמשכת.
כאן נחשף באופן מיוחד המושג היפני מונו-נו אווארה — היכולת העדינה להבחין ביופיו של הרגע, לחוש את ייחודו ולתפוס שינויים כחלק טבעי מהחיים. בועה אחת נעלמת, אך במקומה מופיעה הבאה. והקשב מוסט בהדרגה מהרצון לעצור את מה שנראה אל היכולת להיות כאן ועכשיו, להבחין במתרחש ולהיפתח למה שיופיע לאחר מכן.
יש בכך רעיון חיובי מאוד: היופי אינו מסתיים עם רגע בודד. הוא נמשך בצורות חדשות. הטכנולוגיות של A.A. Murakami מאפשרות לראות עיקרון זה ממש — הטבע אינו מפסיק ליצור, וכל רגע הופך לחלק מהרגע הבא.
גישה זו בדיוק מכנים האמנים Ephemeral Tech — "טכנולוגיות חולפות". הם מפתחים מנגנונים משלהם כדי ליצור תופעות מערפל, מאוויר, מאור וממצבים משתנים אחרים של החומר. הטכנולוגיה כאן אינה מציגה את עצמה, אלא פותחת לאדם דרך חדשה של אינטראקציה עם העולם הפיזי.
ברית אחת — מבט משותף על העולם
מאחורי A.A. Murakami עומדים אזוסה מוראקמי ואלכסנדר גרובס, שהכירו בשנת 2010 בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון. בשנת 2011 הם ייסדו את Studio Swine — סטודיו עיצוב ניסיוני, ובשנת 2020 יצרו את A.A. Murakami כפרקטיקה אמנותית עצמאית, שבה הטכנולוגיות מסייעות לעצב חוויות פיזיות וחושיות חדשות.
שיתוף הפעולה שלהם מעניין במידת הרוחב שבה הם חוקרים את העולם הסובב. האמנים בוחנים תעשיות מקומיות, מלאכות יד, משאבי טבע ודרכים להתמודד עם חומרים. הם מתעניינים לא רק בצורתו של האובייקט העתידי, אלא בכל הסיפור שעומד מאחוריו: ממקור חומרי הגלם וממאפייניה של הסביבה המקומית ועד לעמל האדם, למסורות תרבותיות ולאפשרויות של ייצור חדש.
בפרויקטים של Studio Swine זוכים החומרים המשומשים להמשך בלתי צפוי. ב- Sea Chair פסולת פלסטיק שנאספה באוקיינוס הופכת לרהיטים. ב- Can City פחיות אלומיניום מומסות במתקן יציקה נייד המופעל בשמן צמחי משומש. וב- Hair Highway שיער אדם נחקר כחלופה מתחדשת לחומרים כמו שריון צב ועץ טרופי.
כל אחד מהפרויקטים הללו מתחיל בשאלה החורגת הרבה מעבר לעיצוב: מה אנו יודעים על החומר שבו אנו משתמשים? כיצד הוא נוצר? כיצד הוא קשור למקום, לאנשים ולטבע? ואילו אפשרויות ייפתחו אם נביט בו אחרת?
במיוחד בהיקף רחב נחשפת גישה זו ב- Fordlandia — פרויקט הפונה אל תולדותיה של העיר בעלת אותו השם בג'ונגל האמזונס. אותה ייסד בשנת 1928 התעשיין האמריקאי הנרי פורד, אשר קיווה להקים בסיס ייצור משלו לגומי טבעי עבור תעשיית הרכב.
תולדות Fordlandia הפכו לדוגמה של יחסי גומלין מורכבים בין תוכניות תעשייתיות לבין הסביבה הטבעית. הניסיון להעביר לאמזונס את המודל האמריקאי של עיר ושל ייצור מאורגן נתקל באקלים, במיוחדותה של המערכת האקולוגית הטרופית ובקשיים בגידול עצי גומי. בסופו של דבר ננטש היישוב.
מוראקמי וגרובס פונים אל הסיפור הזה לא רק כאפיזודה מן העבר התעשייתי. הם חוקרים את האפשרויות של גומי טבעי, את השיטות המקומיות להשגתו, את עבודתם של מלקטי הלטקס ואת חומרי היער האמזוני. במיצב נוצר מרחב ייחודי שבו משאבי טבע, היסטוריה תעשייתית ותפיסות תרבותיות של קידמה נפגשים ביצירת אמנות אחת.
כאן מתגלה ביתר בהירות היקף עניינם: מאחורי חומר אחד הם מצליחים לראות גאוגרפיה שלמה, את תולדות ההחלטות האנושיות, מערכות כלכליות ואת היחסים בין הטבע לייצור.
מפגש חדש בטאיג'ונג
ב-14 בנובמבר ייפתח במוזיאון CMP Inspiration בטייוואן After the Rain. התערוכה תאחד לראשונה באסיה את שתי הפרקטיקות של הצמד — Studio Swine ו-A.A. Murakami — ותאפשר לראות את שיטתם היצירתית המשותפת במרחב אחד.
בתערוכה יוצג נוסח מונומנטלי של New Spring בגובה של כשישה מטרים, וכן פרויקטים של Studio Swine, ובהם Sea Chair, Can City, Hair Highway ויצירת הטקסטיל A Thousand Layers of Stomach. מקום נפרד יוקדש ל- Fordlandia.
השם "After the Rain" מקבל כאן משמעות מיוחדת. הגשם משנה את מצבו של העולם הסובב: האוויר נעשה צלול יותר, האדמה מקבלת לחות, והמשטחים המוכרים חושפים גוונים ומרקמים חדשים. זהו רגע של התחדשות, שבו אפשר להבחין במה שנשאר קודם לכן מחוץ לתשומת הלב.
ואולי דווקא כך אפשר לתאר את כל דרכם היצירתית של מוראקמי וגרובס. בפרויקטים אחדים הם חוקרים את מקור החומר ואת האפשרויות של שימוש חדש בו. באחרים הם יוצרים תופעות שאי אפשר להחזיק בצורה קבועה. אך בשני המקרים מעניין אותם דבר אחד: כיצד בנוי העולם, כיצד נוצרות בו צורות חדשות וכמה מופלא מסתתר בתהליכים שאנו חולפים על פניהם בדרך כלל.
אמנות כאפשרות לראות יותר
עבודותיהם של A.A. Murakami ו-Studio Swine מזכירות שאמנות כיום יכולה להיוולד לא רק מדימוי אמנותי, אלא גם מגילוי מדעי, מניסוי הנדסי, מחקר של חומר או מהתבוננות קשובה בטבע.
מוראקמי וגרובס אינם מנסים להפריד בין האדם לעולם הסובב. להיפך, הם מראים עד כמה קשורים זה לזה תהליכים טבעיים, טכנולוגיות, תרבות וחיי יום יום. יצירותיהם מציעות לא תשובות מוכנות, אלא דרכים חדשות להסתכל, לחקור ולהבחין בקשרים ההדדיים.
ואולי המעניין ביותר ביצירתם הוא היכולת לשנות את נקודת המבט של הצופה עצמה. לראות בצדף את תולדותיו של ים שלם, בחומר משומש — אפשרות של לידה מחדש, ובבועה נעלמת — לא אובדן, אלא ראשיתה של הרגע הבא.
העולם אינו חדל ליצור חדש. לעתים די בכך רק ללמוד להבחין בכך.
