מ-15 עד 21 ביוני 2026 נפתח במתחם התערוכות Messe Basel (שווייץ) יריד Liste Art Fair Basel 2026 — אחד מירידי האמנות העכשווית הצעירה המשפיעים בעולם. השנה משתתפות בו 106 גלריות מ-36 מדינות, המייצגות דור חדש של אמנים המעצבים את שפת האמנות העכשווית. דווקא כאן, לאורך שלושה עשורים, התגלו יוצרים שמאוחר יותר הפכו למשתתפים בתערוכות הגדולות בעולם ובאוספים מוזיאליים. עם זאת, מבין מאות עבודות, תשומת הלב של המבקרים לא נמשכה לפרויקטים הגדולים או הטכנולוגיים ביותר, אלא ליצירות החוקרות קרבה, תמיכה ומערכות יחסים אנושיות.
מבין מאות הפרויקטים שהוצגו, בולטות במיוחד עבודותיהם של קמיל בקטשי וקוקו קלוקנר. יצירותיהם שונות לחלוטין בצורתן ובחומריהן, אך מאוחדות בשאיפה משותפת לחקור את הקשרים הסמויים בין בני אדם. בדיוק בשל כך, מבקרים רבים רואים בהן ביטוי בולט לאחד הכיוונים המעניינים ביותר באמנות העכשווית — החזרה להתעניינות בחוויה האישית וברגישות האנושית.
צליל חדש: אמנות הקרבה
בשנים האחרונות חקרה האמנות העכשווית באופן פעיל טכנולוגיות דיגיטליות, בינה מלאכותית, משברים אקולוגיים ותהליכים חברתיים גלובליים. נושאים אלו נותרים חשובים גם כיום. עם זאת, בתערוכות הבינלאומיות הגדולות עולה יותר ויותר מוקד תשומת לב אחר. אמנים פונים למה שלא ניתן לצמצם לסטטיסטיקה או לאלגוריתם: אהבה, דאגה, חוויה גופנית וקשרים רגשיים.
תפנית זו מורגשת במיוחד ב-Liste Art Fair Basel 2026. על רקע הרעש הוויזואלי של היריד, דווקא העבודות השקטות והאישיות מאוד מתגלות כזכירות ביותר. הן אינן דורשות תיאוריה מורכבת כדי להבין אותן ואינן נבנות על אפקט החידוש. כוחן טמון ביכולת ליצור קשר רגשי בין היצירה לצופה.
קמיל בקטשי: כשהלחם הופך למטאפורה לתמיכה
בין המשתתפים ב-Liste Art Fair Basel 2026 נמצאת גלריה Manuš. בדוכן שלה מוצגות עבודות של קמיל בקטשי, המשלבות מבני פלדת אל-חלד עם בצק לחם אמיתי, שממשיך לחיות בחלל התערוכה. הבצק תופח, מבעבע, מתפשט לאיטו על פני השטח המתכתיים ונוטף על הרצפה. כתוצאה מכך, היצירה משתנה ללא הרף לנגד עיניו של הצופה.
מאחורי צורה ויזואלית יוצאת דופן זו מסתתר סיפור אישי מאוד. אביו של האמן עובד כאופה, ועבודתו היא שאפשרה לבנו לעסוק באמנות. לכן, בצק הלחם הופך כאן לא לחומר יומיומי, אלא לדימוי של תמיכה, דאגה וקבלה. ככל שהבצק תופח ומשנה את צורתו, הוא הופך למטאפורה לאותם תנאים רגשיים וחומריים שהופכים את החיים האנושיים לאפשריים.
העבודה נוגעת גם בהקשר חברתי רחב יותר. בקטשי מזכיר את האנשים שעבודתם היומיומית נותרת לעיתים קרובות בלתי מורגשת, אף שדווקא היא תומכת בסדר החברתי המוכר. עם זאת, היצירה אינה מסתכמת בביקורת חברתית. הנושא המרכזי שלה הוא היכולת האנושית לתמוך זה בזה. בדיוק בשל כך, אין צורך שהצופה יכיר את הביוגרפיה של האמן: המשמעות נולדת ישירות מתוך האינטראקציה בין החומרים.
קוקו קלוקנר: כיצד צורות משפיעות על מערכות יחסים
בעוד שבקטשי חוקר את נושא התמיכה, קוקו קלוקנר פונה לאופן שבו צורות משפיעות על מערכות היחסים בין בני אדם ועל תפיסת העולם הסובב אותנו. הפסל שלה Untitled (2026), שהוצג על ידי גלריה Romance ב-Liste Art Fair Basel 2026, הוא מבנה גבוה העשוי מארגזי כלים ומארזי מיקרופונים. מחלקים מסוימים נראה כאילו נתלשו פרגמנטים, ובתוכם מסתתרים שני לבבות "עשויים עץ" קטנים.
אולם גם כאן המראה החיצוני מתגלה כמתעתע. הלבבות כלל אינם מגולפים מעץ, כפי שניתן לחשוב בתחילה. הם נוצרו באמצעות הדפסת תלת-ממד ורק צופו בשפכטל עץ. משחק זה עם התפיסה הופך לחלק מרכזי באמירה האמנותית.
קלוקנר חוקרת מזה זמן רב מנגנונים של ייצוג וזהות. היא מתעניינת באופן שבו הצורה החיצונית משפיעה על התפיסות שלנו לגבי חפצים ואנשים, כיצד נוצרים תפקידים חברתיים ובאיזה אופן דימויים ויזואליים מעצבים מערכות יחסים. במקום להציע לצופה פרשנות חד-משמעית, האמנית יוצרת מרחב של אי-ודאות. אנו נתקלים ללא הרף בפער בין מה שאנו רואים לבין מה שקיים במציאות.
דווקא דואליות זו היא שמעניקה לעבודותיה כוח רגשי מיוחד. הן אינן מכתיבות משמעות, אלא מזמינות למחשבה, ומאפשרות לכל צופה לעבור מסלול פרשנות משלו.
מדוע דווקא עבודות אלו הפכו לתגלית של Liste Art Fair Basel 2026
במבט ראשון, השיטות האמנותיות של קמיל בקטשי וקוקו קלוקנר נראות שונות מיסודן: האחד עובד עם השתנות אורגנית של בצק חי, והשנייה — עם אובייקטים תעשייתיים ומשחקי מרקם. עם זאת, המבקרים מציינים פה אחד את המכנה המשותף של עבודותיהם — כיוון הומניסטי עמוק.
שני האמנים פונים לניסיון אישי ולמערכות יחסים אנושיות דרך מוחשיות וחומריות. אצל בקטשי, הבצק הצומח על משטחי מתכת הופך למטאפורה לדאגה ותמיכה, ואילו אצל קלוקנר המרקם המתעתע של הלבבות חושף את הפער בין המראה החיצוני למהות הפנימית. דווקא היכולת הזו לדבר על ערכים אנושיים יסודיים דרך אינטראקציה בין חומרים היא שהפכה את הפרויקטים שלהם לאחדים מהמדוברים ביותר ביריד.
סיכום
האמנות, כפי שהוכיח זאת בבירור יריד Liste Art Fair Basel 2026, לומדת שוב לדבר בשקט — ובשקט הזה נשמע היטב מה שבאמת חשוב.
כפי שמציינים המבקרים, ניתן לנסח את המגמה המרכזית של Liste Art Fair Basel 2026 כך: האמנות העכשווית חוזרת יותר ויותר אל האדם. לאחר עשורים של דיבורים על מערכות גלובליות, טכנולוגיות ותהליכים מופשטים, האמנים פונים שוב למה שנמצא בקרבת מקום: דאגה, מערכות יחסים וניסיון אישי.
עבודותיהם של קמיל בקטשי וקוקו קלוקנר הופכות להמחשות בולטות של תפנית זו:
- דרך בצק לחם חי, המתפשט על פני מבני מתכת קשיחים, בקטשי מדבר על תמיכה ועל עבודה בלתי נראית שמחזיקה את העולם;
- בעזרת לבבות "עשויים עץ" מטעים בתוך מבנה העשוי ממזוודות, קלוקנר חושפת את הפער בין מראה חיצוני למהות, ומאלצת אותנו לחשוב על מנגנוני תפיסה ותפקידים חברתיים.
לדעת אוצרי היריד, דווקא היכולת הזו ליצור מרחב לאינטימיות בין האמן לצופה הופכת כיום לאחת מצורות הביטוי האמנותי בעלות הערך הרב ביותר. היצירות אינן דורשות הכנה תיאורטית מורכבת כדי להיתפס – הן פועלות באופן ישיר, דרך תחושה, רגש וניסיון אישי.
לפיכך, Liste Art Fair Basel 2026 לא רק הציגה עבודות חדשות של אמנים צעירים – היא תיעדה תפנית חשובה. אמנות המסוגלת לעורר תגובה רגשית חיה ולהזמין את הצופה לדיאלוג, מזכירה לנו את כוחה העיקרי: להיות גשר בין בני אדם, לדבר על האנושי בשפה של רגשות אנושיים וליצור רגעים של אמפתיה אמיתית.
