הורגלנו לכותרות מפחידות על כך שמיקרו-פלסטיק נמצא בכל מקום, בכל מערכת בגוף האדם – בדם, בריאות, במוח ואפילו בשליה. היקפי הבעיה נראים מוחלטים. אולם מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת מישיגן הוסיף לתמונה זו ניואנס חשוב ואירוני: חלק ניכר מהממצאים המפחידים הללו עשוי להיות תוצאה של זיהום הדגימות... בידי המדענים עצמם.
קבוצת כימאים בהובלת מדלן קלאף ואן מקניל גילתה כי כפפות ניטריל ולטקס סטנדרטיות, שהחוקרים עוטים בדיוק כדי "להגן" על הדגימות מפני זיהום, הן בעצמן מקור לחלקיקים מיקרוסקופיים.
בייצור כפפות נעשה שימוש בסטיארטים – מלחים של חומצה סטיארית, המשמשים כחומר מפריד המאפשר להסיר בקלות את המוצר המוגמר מהתבניות. כאשר מדען העוטה כפפה נוגע במבחנה, במסנן או בזכוכית נושאת, נותרו על המשטח עקבות בלתי נראים של המלחים הללו.
בשימוש בספקטרוסקופיית תת-אדום וספקטרוסקופיית ראמאן סטנדרטיות, חלקיקי הסטיארטים כמעט אינם ניתנים להבחנה ממיקרו-פלסטיק אמיתי, כגון פוליאתילן. הניסוי הראה כי מגע יבש ופשוט של הכפפה עם הדגימה יכול לייצר בממוצע עד 2000 "חלקיקי מיקרו-פלסטיק" חיוביים שגויים למילימטר רבוע.
האם פירוש הדבר שמיקרו-פלסטיק אינו קיים? כמובן שמחברי המחקר היו הראשונים לצאת להגנת עמיתיהם למקצוע, אשר העצימו את הבעיה במשך שנים. "אין זה אומר שזיהום במיקרו-פלסטיק אינו קיים", מדגישה פרופסור אן מקניל. "ייתכן שאנו מפריזים בהערכת כמויותיו בשל הטעות הזו, אך הוא עדיין לא אמור להיות שם. יש ממנו עדיין כמות רבה מאוד, וזו הבעיה".
התגלית נוגעת בראש ובראשונה להטיה שיטתית בהערכות הכמותיות, במיוחד בדגימות של אוויר אטמוספרי, מים וקרקע, שבהן ריכוז החלקיקים נמוך ממילא. באשר לרקמות אנושיות, אכן, פרוטוקולים של נטילת דגימות וניתוח חומרים ביולוגיים דורשים כעת בחינה מחדש כדי לשלול את "עקבות הכפפות". אולם לדעת המדענים, אין בכך כדי לבטל את הנתונים הקודמים, אלא רק לחייב את בדיקתם מחדש באמצעות אלגוריתמים חדשים שהמדענים כבר פיתחו כדי להבחין בין סטיארטים לבין פולימרים אמיתיים.
סיפור זה מזכיר מקרה אחר. בעשור האחרון של המאה שעברה, במצפה הכוכבים פארקס (אוסטרליה), אסטרונומים תיעדו במשך שנים אותות רדיו קצרים ומסתוריים המכונים "פריטונים", אשר מאפייניהם תאמו פולסים חוץ-ארציים או עקבות של מיזוג כוכבי נייטרונים. הפתרון התברר כארצי ביותר: האות הופק על ידי תנור מיקרוגל בחדר המנוחה של הצוות, שנפתח לפני סיום מחזור החימום, מה שגרם להבזק קרינה קצר בתדר. מכשיר המחקר היה תקין. המדענים פשוט לא לקחו בחשבון גורם ביתי במערכת בעלת דיוק גבוה, והסיבה נמצאה במקום שבו לא ציפו לה.
העובדה הבסיסית נותרה איתנה: האנושות אכן הצליחה להותיר את עקבותיה הסינתטיים בכל מקום. פשוט כעת אנו יודעים שלעתים את העקבות הללו מותירה לא רק התעשייה העולמית, אלא גם חוקר ההשלכות עצמו, ביד עטויה כפפת לטקס.
