לפי נתוני הניטור (NOAA/SWPC), ב-17–18 באפריל 2026 צפויה סופה מתונה בדרגה G2, שנגרמה מהשפעת זרם במהירות גבוהה מחור קורונלי (CH HSS).
אמצע אפריל 2026 היה לא שקט עבור המגנטוספירה של כדור הארץ. השבוע רשמו המכשירים סופה מתונה ברמה G2. הסיבה אינה בפיצוץ מרהיב על השמש, אלא ב"רוח פרצים" – זרם פלזמה מחור קורונלי, שהגיע לכוכב שלנו ב-17 באפריל. אבל האם זה באמת משפיע על חיינו כפי שנהוג לחשוב?
בקהילה האקדמית נהגו זה מכבר להתייחס בספקנות לקשר בין מזג אוויר בחלל לתהליכים טרופוספריים על פני כדור הארץ. עם זאת, מחקרים אחרונים מראים שחלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה אכן יכולים להשפיע על היווצרות גרעיני קרח בעננים. זה משפיע בעקיפין על חלוקת החום באטמוספרה, אך אל תצפו שסופה מגנטית תביא מיד הוריקן או תגרום לברומטר להשתגע. הקשר כאן עדין ומורכב יותר.
מדוע 2026 היה כה פורה בזוהר הקוטב? אנו עוברים תופעה נדירה – מקסימום מתוח של מחזור השמש ה-25. במקום פסגת פעילות אחת ברורה, קיבלנו שתיים, שנגרמו מעבודה לא מסונכרנת של השדות המגנטיים של חצי הכדור הצפוני והדרומי של השמש. זה מאריך את תקופת "השמיים הפעילים" ונותן לנו יותר הזדמנויות לחקור את ההגנה על כוכב הלכת שלנו.
עבור רובנו, אירועים אלה חולפים בלי משים, מלבד האפשרות לראות זוהר בקווי רוחב לא טיפוסיים. מבחינה טכנולוגית הפכנו עמידים יותר: רשתות חשמל ומערכות תקשורת מודרניות מתוכננות תוך התחשבות בהתפרצויות כאלה. במקום לחשוש מ"מהלומות מהחלל", כדאי לראות בהן מנגנון כיול טבעי לטכנולוגיות שלנו. האם ידע זה יכול לעזור לנו בעתיד לחזות טוב יותר שינויי אקלים ארוכי טווח? ללא ספק, שכן הבנת מאזן האנרגיה בין השמש לכדור הארץ היא המפתח למודלים מדויקים של עתידנו המשותף.
