מדענים דיווחו על שיטה מבטיחה להאצה משמעותית של התפרקות אחד מסוגי הפלסטיק הנפוצים ביותר.
בניסויים, גרסאות משודרגות של פוליאתילן ופוליפרופילן — חומרים שמהם מייצרים כמות עצומה של אריזות, שקיות ומוצרי צריכה ביתיים — התפרקו באדמה ביותר מ- 90% תוך כ-269–292 ימים.
זהו נתון מרשים במיוחד משום שפלסטיק רגיל מסוג זה עלול להישמר בסביבה במשך עשרות שנים.
איך זה עובד
החוקרים הוסיפו לפלסטיק רכיב מיוחד שהופך את החומר לנגיש יותר לתהליכים טבעיים של התפרקות ביולוגית.
כתוצאה מכך, מיקרואורגניזמים בקרקע מתחילים לפרק את מבנה הפלסטיק ולמחזר אותו בהדרגה בצורה יעילה הרבה יותר.
זו הסיבה לכך שטכנולוגיה זו מתוארת לעיתים באופן ציורי כהפיכת הפלסטיק ל"מזון" עבור מיקרואורגניזמים.
ומה לגבי הבטיחות?
המדענים בדקו כיצד החומר משפיע על אורגניזמים חיים.
בבדיקות שנערכו לא נמצאה השפעה מזיקה ניכרת על תולעי אדמה, צמחים ואורגניזמים ימיים מסוימים. זוהי תוצאה חשובה, שכן פירוק פשוט של הפלסטיק כשלעצמו אינו הופך את הטכנולוגיה לידידותית לסביבה — יש לוודא שבתהליך לא נוצרים חומרים מסוכנים.
אך בעיית הפלסטיק טרם נפתרה
למרות התוצאות המרשימות, יש להתייחס למחקר בשלב זה כאל צעד מבטיח מאוד, ולא כאל פתרון סופי.
יש לאמת את התוצאות באופן עצמאי על ידי קבוצות מחקר אחרות. בנוסף, חשוב לבדוק כיצד הטכנולוגיה פועלת בסוגי קרקע שונים, בתנאי אקלים מגוונים ובתנאים של ייצור המוני.
יש לוודא גם שהפלסטיק אכן מתפרק ביולוגית באופן מלא, ולא רק מתפרק להמון חלקיקים זעירים.
מדוע זו עדיין בשורה טובה
כיום, פוליאתילן ופוליפרופילן נמנים עם סוגי הפלסטיק הנפוצים ביותר על פני כדור הארץ. חלק ניכר מהמוצרים העשויים מהם מגיע למטמנות או לסביבה.
אם הטכנולוגיה תאושר ותורחב, היא עשויה להפוך לכלי נוסף במאבק בזיהום הפלסטיק — במיוחד עבור מוצרים שקשה או לא משתלם כלכלית למחזר בדרכים מסורתיות.
פלסטיק שבעבר יכול היה להישמר במשך עשרות שנים, ניתן פוטנציאלית לגרום לו להתפרק בפחות משנה.
עד ליישום המוני עוד נותרה דרך ארוכה, אך התוצאה עצמה מראה: אפילו אחת מצורות הפסולת העמידות ביותר עשויה להתברר כלא נצחית כפי שהתרגלנו לחשוב.
