בקטמנדו מציינים מדי שנה את קאג טיהאר — יום העורב, שבו מכבדים את הציפורים כשליחיו של אל המוות יאמה ומגישים להן אוכל וזרים. אולם השנה עבר החג על רקע אי-שביעות רצון גוברת של תושבי העיר: העורבים נתפסים יותר ויותר כמקור לבעיות ולא כשכנים מועילים.
הסיבות טמונות בצמיחה המהירה של העיר. בעשורים האחרונים התרחב השטח העירוני של קטמנדו יותר מפי שניים, והשטחים הירוקים הצטמצמו כמעט בחצי. עצים ותיקים נכרתים בהרחבת כבישים, והציפורים נאלצות לקנן על חוטי חשמל ועמודים. שפע פסולת המזון במזבלות ובקצביות מעניק לעורבים גישה קלה למזון, ומאפשר להם לשגשג במקומות שבהם מינים אחרים נסוגים.
העורב ההודי (Corvus splendens) הפך לאחד הציפורים הנפוצים ביותר בעמק. מחקרים מראים שהוא שולט בשטחים העירוניים ודוחק מינים מתמחים יותר. אנשי אקולוגיה מציינים: העורבים ממלאים תפקיד חשוב כמנקי אשפה טבעיים, שכן הם אוכלים נבלות ופסולת, אך דווקא הפעילות האנושית — פינוי פסולת לקוי ואובדן בתי גידול — היא שהופכת את נוכחותם לבולטת ובעייתית יותר.
מתח נוסף נוצר לאחר התפרצות שפעת העופות בגן החיות המרכזי של קטמנדו, שבה נחשדו עורבים בר בהפצת הנגיף. וטרינרים מדגישים כי העורבים תופסים גומחה אקולוגית ייחודית, שכן הם נעים בקלות בין מזבלות, חוות ואזורי מגורים, אך שורש הבעיה אינו בציפורים אלא בהיעדר תכנון ופיקוח על הפסולת.
פעילים מקומיים, כמו הזמר העממי ראמש דולאל, מקיימים מדי שנה "ועידת עורבים", מחקים את קריאותיהם ומזכירים את חשיבותן התרבותית והאקולוגית של הציפורים. שלטונות העיר מבטיחים להגן על העצים הקיימים ולגוון את הנטיעות, אך לעת עתה הצעדים הכלליים לניהול פסולת נותרו בלתי מספקים.
שמירה על האיזון במערכת האקולוגית העירונית מחייבת לא מאבק בעורבים אלא שינוי הרגלים: שיפור פינוי הפסולת ונטיעת עצים מגוונים במקום מונוקולטורות.
