קבוצה בינלאומית של מדענים בראשות סוכנות החלל האירופית פרסמה מחקר בכתב העת Scientific Data. לפי נתוני 27 לוויינים ו-45 מחקרים מדעיים בלתי תלויים, שכסי הקרח של גרינלנד ושל אנטארקטיקה איבדו מאז שנת 1979 כ-12.5 טריליון טונות של קרח.
כמות זו מספיקה כדי לכסות את החלק היבשתי של ארצות הברית בשכבת קרח בעובי של כ-1.5 מטר. הקרח שנמס הפך לכמעט 3 קוודריליון גלונים של מים והעלה את מפלס הים העולמי בכ-3.1 סנטימטרים.
המחקר משתרע על התקופה שמאז שנת 1979 באשר לאנטארקטיקה ומאז שנת 1972 באשר לגרינלנד. בעבר נשענו המדענים רק על נתוני לוויינים אירופיים משנות ה-1990, אך הוספת נתוני NASA אפשרה להאריך את התיעוד.
אובדן הקרח הולך ומואץ בכל עשור, ובאופן בולט במיוחד בשנות ה-2010. בגרינלנד גדל האובדן השנתי מכ-60 מיליארד טונות בשנות ה-1980 ל-264 מיליארד טונות בשנות ה-2010.
כ-83–84% מהאובדן אינם קשורים להתחממות האוויר, אלא למים אוקיאניים חמים יותר שמכרסמים בקרח מלמטה ומהצדדים. הדבר מאיץ את זרימתם של הקרחונים אל תוך האוקיינוס.
המחברת הראשית של המחקר, אינס אוטוסקה מאוניברסיטת נורת'מבריה, מציינת קשר ברור לשינוי האקלים. מחבר שותף, אריק ריניו מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין, מדגיש: שכסי הקרח נמסים במהירות, מפלס הים עולה ומגביר את פגיעותם של אזורי החוף.
כל 0.85 סנטימטרים של עליית מפלס הים מעמידים מדי שנה בסיכון הצפה עוד 2–3 מיליון בני אדם. כיצד ישפיע המשך האצת ההימסות על מיליוני תושבים של חופים נמוכים?
בשנים 2020–2023 נצפתה האטה זמנית, אך המדענים מייחסים אותה לגורמי מזג אוויר קצרי טווח ולא למגמה ארוכת טווח. המחקר מראה כי הדינמיקה של הקרחונים מגיבה להתחממות האוקיינוס, ומגמת הגידול באובדן נמשכת.
