בהרי יוטונהיימן שבדרום נורווגיה חושף הקרח הנמס במפתיע עקבות של עבר רחוק: ארכיאולוגים חילצו 48 חצים פרהיסטוריים, שאחד מהם מתוארך לכחמישה-שישה אלפי שנים אחורה.
הממצא נמצא באזור קוויטינגסקיולן על הקרחונים לנגפונה, סטורפונה והנדקלפונה. בין הממצאים — חוד מצפחה עם שברי ידית עץ ועקבות של חיבורים עתיקים מקליפת ליבנה ושרף. פרטים כאלה נדירים בשימורם בקרקע רגילה, אך הקרח הגן עליהם היטב מפני התכלות.
התוכנית "סודות הקרח" של איננלנדט מנהלת חפירות כבר עשרים שנה. במהלך הזמן הזה תיעדו החוקרים 73 אתרים ואספו יותר מחמשת אלפים פריטים: חצים, קשתות, בגדים, נעליים ואפילו שרידי סוסי משא. בעבר שלטו ממצאים בני פחות מאלפיים שנה, ובהם גם מתקופת הוויקינגים. כעת מופיעים יותר ויותר ממצאים מתקופת האבן והברונזה.
השינוי בגיל הממצאים מעיד על המסת שכבות הקרח העתיקות ביותר. כשהקרח נסוג, חומרים אורגניים — עץ, עור, גידים — מגיעים לפני השטח ומתכלים במהירות. הארכיאולוגים מציינים: מה שהקרח שימר במשך אלפי שנים נעלם כעת בתוך עשורים ספורים.
רוב החצים קשורים לציד איילים צפוניים. ציידים קדומים השתמשו במעברי ההרים כנתיבי נדידה של בעלי החיים. חודי צפחה, עצם וקונכיות של רכיכות מים מתוקים מוחלפים בברזל, אך טכנולוגיית החיבור נותרת יציבה להפליא.
השנה עונת העבודה בשטח עדיין נמשכת. חלק מהממצאים כבר מוצגים בוויטרינה מקוררת במרכז ההרים הנורווגי בלום — המבקרים רואים את הפריטים ימים ספורים בלבד לאחר חילוצם מהקרח. החוקרים מדגישים: הזמן להצלת הממצאים מוגבל.
לאחר שני עשורים של תצפיות התמונה התבררה: הקרח הישן נעלם, ואיתו — ההזדמנות הייחודית לקרוא דפים של היסטוריה שאלמלא כן לעולם לא היו רואים אור.
כל עונה חדשה מביאה עוד ועוד עדויות לאופן שבו בני אדם הסתגלו במשך אלפי שנים לתנאי ההרים הקשים, תוך שימוש בקרח כמקרר טבעי לכליהם ולעקבות חיי היום-יום שלהם.
