במדינת פואבלה אישרו ארכיאולוגים את קיומו של אחד הלוחות השמשיים הקדומים ביותר הידועים במזואמריקה. המתחם בטטלס-דה-אבילה-קסטיליו, המתוארך לשנים 1000–600 לפני הספירה, איפשר לתושבים הקדומים לעקוב בדייקנות אחר תנועת השמש על פני האופק ולקשור אותה למחזורים חקלאיים.
חוקרים מהמכון הלאומי לאנתרופולוגיה ולהיסטוריה של מקסיקו (INAH) חקרו את המכלול האדריכלי הידוע כקבוצה E או טטליחטיק. הרציף המזרחי משתרע על פני כמעט 90 מטרים מצפון לדרום ו-40 מטרים לרוחב, ואילו הרציף המערבי, הקטן יותר, שימש כנקודת תצפית. כיוון המבנים תואם את מיקום השמש בימי השוויון וההיפוך — דווקא משם ניתן היה לעקוב עם עלות השחר אחר זריחתה מעל נקודות מסוימות באופק.
פריסה זו אינה מקרית. הבונים הקדומים לא רק הקימו פירמידות ורציפים, אלא שילבו אותם בנוף ובתופעות השמימיות. מתחמים דומים היו ידועים בעבר בעיקר באזור המאיה, למשל בוואשקטון בגואטמלה. כעת אושר כי מערכת דומה התקיימה גם מחוצה לו, ואולי אף מצביעה על קשרים תרבותיים קדומים או על התפתחות מקבילה של ידע אסטרונומי בקרב אבות ההואסטקים וקבוצות אחרות.
עבור תושבי האזור היו לתצפיות האלה משמעות מעשית. קביעה מדויקת של תחילת עונת הגשמים או של התקופה היבשה סייעה לתכנן את זריעת התירס ועבודות אחרות שהתקיימות הקהילה הייתה תלויה בהן. האדריכלות נעשתה לא רק למרחב פולחני, אלא גם לכלי מיוחד במינו, שבו אבן ואור פעלו יחד כשעון ולוח שנה בעת ובעונה אחת.
אישור התיארוך ותפקידו של המתחם נשען על ניתוח השוואתי של כיוון המבנים, על הטופוגרפיה של המקום ועל הקבלות לאתרים שכבר נחקרו. אף שלא נשתמרו עדויות כתובות ישירות מאותה תקופה, הארגון המרחבי של היישוב מעיד על תצפיות אסטרונומיות שיטתיות שהועברו מדור לדור.
הגילוי מדגיש עד כמה העמיקו חברות מסואמריקה הקדומות לשלב מחזורים שמימיים בחיי היום-יום ובאדריכלות הטקסית. הידע על תנועת השמש איפשר לא רק לחזות את היבול, אלא גם לחזק את הארגון החברתי סביב טקסים משותפים וזיכרון קולקטיבי של הזמן.
הצופים הקדומים הראו שכדי להבין את העולם די להביט היטב באופן שבו האור נופל על האדמה ביום הנכון.
