בתחילת נובמבר 2026 הוכרז במדינת אסאם על שחרורם לטבע של צאצאי הצב הרך השחור (Nilssonia nigricans). האירוע היה צעד נוסף בתוכנית ארוכה להשבת מין שעד לא מכבר נחשב לנכחד בטבע.
הצב חי באגן הברהמפוטרה ונמנה עם המינים בסכנת הכחדה לפי סיווג IUCN. במשך שנים רבות שרדו אוכלוסיות קטנות רק בבריכות של מקדשים, שם הגנו עליהן מסורות דתיות. המפורסמות שבהן — הבריכה של מקדש האיאגריבה מדהבה בחאג'ו והבריכה של מקדש נגשנקר. שם מצאו בעלי החיים מקלט, בעוד הציד הבלתי חוקי והרס בתי הגידול רוקנו את הנהרות.
מאמצע שנות ה-2000 מפעיל מחלקת היערות של אסאם, בתמיכת שותפים ובהם Wildlife Survival Alliance Foundation India, תוכנית רבייה בשבי. הביצים נאספות בבריכות המקדשים, מודגרות בתנאים מבוקרים, והצאצאים הבוקעים מגודלים עד לגודל שבו הם מסוגלים לעמוד בפני טורפים. בנובמבר 2026 שוחררו למאגר מוגן במחוז ביסוואנאת 240 צבים צעירים כאלה — חלק מיותר מאלף פרטים שהושבו לטבע מאז 2021.
הצלחת התוכנית ממחישה כיצד שיטות מסורתיות ושיטות מודרניות משלימות זו את זו. קהילות המקדשים שימשו במשך מאות שנים שומרות לא רשמיות של המין, והמדע הוסיף הדגרה מלאכותית וגידול מבוקר. כתוצאה מכך התייצבה האוכלוסייה בנוף שבין ברהמפוטרה לקאצירנגה, אף שהמין עדיין נותר בסכנה.
שחרור הצאצאים אינו מחווה סמלית בלבד. כל צב צעיר ששורד עד לבגרות מקרב את הרגע שבו הרבייה הטבעית תוכל לקיים את האוכלוסייה בלי התערבות אנושית מתמדת. הניטור שמבצעים שירותי היערות יראה עד כמה יעילים המאמצים הללו בטווח הארוך.
פרויקטים דומים בצפון-מזרח הודו מקיפים גם מינים נהריים אחרים, ומדגישים את הקשר בין בריאות המערכת האקולוגית של הברהמפוטרה לרווחת יושביה.
השילוב של הגנה במקדשים ורבייה מדעית מעניק סיכוי ממשי להשיב את המין לנהרות שבהם היה פעם נפוץ.
