במים העכורים שלחופי מלזיה הדולפינים מתמצאים לא בעיניים אלא בקולות — ואותם קולות מקליטים כעת חוקרים כדי להבין כיצד האדם משנה את עולמם.
סאליזה בונו, ביואקוסטיקאית מארגון MareCet, חוקרת את קולותיהם של דולפינים הודו-פסיפיים דבשתיים ודולפינים של איראוואדי (Sousa chinensis ו-Orcaella brevirostris). עבודתה החלה בסקרנות פשוטה: בילדותה ראתה לראשונה דולפין באוסטרליה ונדהמה מכך שזהו יונק הנושם בריאות מתחת למים. מאוחר יותר, לאחר שנודע לה על ניבים של קטלנים, החליטה להקדיש את חייה לביואקוסטיקה.
במים החופיים של מלזיה חיים 27 מינים של יונקים ימיים. רבים מהם, כמו דולפין הגנגס, כמעט עיוורים ותלויים לחלוטין באקולוקציה ובשריקות. הרעש מסירות ומכלי דיג מפריע לתקשורת ביניהם: כאשר כלי שיט מתקרב למרחק של פחות מ-500 מטרים, תדירות השריקות יורדת בחדות ואינה מתאוששת מיד.
האיומים העיקריים הם לכידה אגבית ברשתות וזיהום רעש. כדי להתמודד עם הלכידה האגבית בוחן MareCet פינגרים אקוסטיים: הם משדרים אות בתדר גבוה, הנשמע רק ליונקים ימיים, ומזהירים את הדולפינים מפני רשתות בלתי נראות. הדייגים אינם מאבדים את שללם, והדולפינים — את חייהם.
המימון נותר בעיה חריפה: הידרופונים ימיים יקרים פי כמה מהיבשתיים. בד בבד, המודעות של המלזים לדולפינים המקומיים עדיין נמוכה — "אם אינך מכיר, גם אינך אוהב", כפי שאומרים בארגון. בהדרגה מתחילים יזמים לפנות לחוקרים לפני תחילת העבודות כדי להעריך את הסביבה האקוסטית.
הדולפינים משמשים מדדים לבריאות האוקיינוס: נוכחותם מעידה על כך שהמערכת האקולוגית עדיין מתמודדת עם העומס.
