בדצמבר 2024 הבחינו חוקרים שעבדו עם הצוללת SuBastian בים ודל במחזה מוזר: להקות של קריל אנטארקטי נעו במרץ לאורך סדקים מינרליים בקרקעית האוקיינוס. איש לא ציפה לפגוש את הסרטנים הזעירים הללו, הרגילים למים העליונים, בעומק של יותר מ-900 מטרים ליד נביעות הידרותרמיות.
כל הפרטים שנדגמו היו נקבות בוגרות מינית עם ביצים. ניתוח תוכן הקיבה שלהן הראה שהן ניזונו ממיקרובים כימוסינתטיים — חיידקים שמפיקים אנרגיה לא מאור השמש אלא מתרכובות כימיות הנפלטות מהנביעות. נתונים אלה אוששו במחקרי מיקרוביום, הרכב איזוטופי ותכולת יסודות קורט ברקמות.
בעבר סברו שהקריל חי בעיקר ב-300 המטרים העליונים של המים וניזון מפיטופלנקטון. כעת מתברר שנקבות פוריות יכולות לרדת לעומקים ניכרים, שבהם זמינים מזון כל השנה ומינרלים חשובים — מנגן, אבץ וברזל, הנחוצים להתפתחות העוברים. עם זאת, ברקמות נמצאו גם מתכות רעילות, כגון עופרת וקדמיום.
הגילוי, שפורסם בספטמבר 2026 בכתב העת Communications Biology, מחייב בחינה מחדש של התפיסות בדבר מחזור החיים של הקריל. במשך עשורים שיערו החוקרים שההשרצה מתרחשת בשכבות העליונות; כעת יש להביא בחשבון אפשרות של השרצה במעמקים או לפחות של הכנה לקראתה.
הקריל האנטארקטי הוא הבסיס של מארג המזון באוקיינוס הדרומי, ומקיים לווייתנים, כלבי ים, פינגווינים ודגים. נוסף על כך, יש לו תפקיד בקיבוע פחמן. אם נקבות עושות שימוש פעיל בבתי גידול הידרותרמיים, הדבר משנה את ההבנה של האקולוגיה של המין ומחייב התחשבות באזורים כאלה בתכנון שמורות ימיות מוגנות.
נביעות הידרותרמיות, שבהן חיים מתקיימים בלי פוטוסינתזה, מדהימות ביולוגים זה מכבר. כעת נוסף להן רובד נוסף: הן עשויות לשמש מעין "חדר אוכל" למין מפתח של האוקיינוס הדרומי בעונת הרבייה. הדבר מדגיש עד כמה מעט אנו יודעים על המערכות האקולוגיות במעמקים ועל הקשרים שלהן עם השכבות העליונות.
המחקר נערך במסגרת משלחת National Geographic ו-Rolex Perpetual Planet Ocean Expedition בהשתתפות Schmidt Ocean Institute. המחברים מדגישים את הצורך בתצפיות נוספות כדי להבין עד כמה נפוצה התנהגות זו.
הגילוי מראה שאפילו מינים שנחקרו היטב יכולים להפתיע כאשר החוקרים יורדים עמוק מן הרגיל.
