בספטמבר 2026 שנה, אתיופיה קיצצה בחדות את אספקת החשמל לכורי ביטקוין ל-23% מהיקפי החוזים. הסיבה: בצורת שהחריפה בשל תופעת אל-ניניו, שהפחיתה את זרימת המים במאגרי הידרו ב-20%. חברת החשמל האתיופית (EEP) העדיפה לספק חשמל למשקי בית ולתעשייה, ולא לחוות כרייה עתירות אנרגיה, שעד לא מזמן צרכו כמעט שליש מכלל התפוקה של המדינה.
רק לאחרונה, חשמל הידרו זול במחיר של 3.2 סנט לקילוואט-שעה הפכה את אתיופיה למגנט עבור כורים בינלאומיים. חברות סיניות וממזרח המזרח התיכון חתמו על 39 הסכמים, ש-31 מהם כבר פעלו. הכורים סיפקו 35% מהכנסותיה של EEP והביאו מטבע חוץ לתקציב. חברת Phoenix Group רק באפריל 2025 שנה הגדילה את ההספק שלה ל-132 מגה-ואט. כעת ההשקעות הללו תלויות במפלס המים בסכרים, ובהם סכר הרנסאנס הגדול של אתיופיה.
המצב חושף את הפרדוקס של תעשיית הקריפטו: נכס דיגיטלי שמוצג כבלתי תלוי במערכות מסורתיות, תלוי בפועל בתשתית פיזית ובמזג אוויר. כשהנהרות מתייבשים, הכרייה הופכת להפסדית והציוד מושבת. הממשלה נאלצת לבחור בין הכנסות במטבע חוץ לבין צרכים בסיסיים של אזרחים – כמחצית מהאוכלוסייה עדיין ללא חשמל אמין.
עבור המשקיע, זהו אות לסיכונים נסתרים. חשמל זול אינו משאב נצחי, אלא הימור על אקלים יציב ועל סדרי עדיפויות של השלטונות. אנליסטים כבר מציינים כי צריכת החשמל העולמית של כורים, אולי הגיעה לשיא בשנים 2024–2025 בשל אירועי החצייה (Halving) ותחרות עם מרכזי נתונים של בינה מלאכותית. באתיופיה, הקיצוצים עשויים להימשך: באוקטובר EEP תבחן מחדש את התנאים ואינה שוללת הגבלת יצוא אנרגיה לשכנותיה.
דמיינו חקלאי שהשקיע את כל חסכונותיו בחממה עם השקיה אוטומטית, ורק אז התברר שהנהר מתייבש פעם בכמה שנים. באופן דומה כאן: הרווחיות הגבוהה של הכרייה נשענת על איזון עדין של מים, מדיניות וביקוש לביטקוין. עונת בצורת אחת – והרווח מתאדה.
המסקנה פשוטה: גוונו סיכונים ואל תערימו סכומים גדולים על נכסים שהרווחיות שלהם תלויה במקור אנרגיה אחד ובאזור אחד.
