בסוף ספטמבר 2026 השיקה טסלה רשמית את הייצור הסדרתי של המשאית החשמלית שלה, ה-Semi, במפעל ייעודי בספארקס, נבדה, לצד Gigafactory Nevada. באירוע הערב של 24 בספטמבר מסרה החברה בטקס חגיגי את המפתחות הראשונים של המכוניות לציי PepsiCo, DHL ו-US Foods, כשהיא מסמלת את המעבר מאבות-טיפוס ניסיוניים לייצור מלא. אבן דרך זו מגיעה כמעט תשע שנים לאחר הצגת 2017 ושבע שנים לאחר התוכנית המקורית להתחיל בייצור ב-2019.
המפעל בשטח של 1.8 מיליון רגל רבוע מסוגל לייצר עד 50 אלף משאיות בשנה, או כאלף בשבוע. בקו אחד מרכיבים את כל הגרסאות — הסטנדרטית (325 מייל), ארוכת הטווח (500 מייל) והאירופית. החברה מדגישה את מידת האינטגרציה האנכית: כאן מחתימים מתכת, מייצרים חלקי פלסטיק, סוללות, מכלולי הנעה ואפילו מושבים, מה שמאפשר לשלוט באיכות ולהוזיל עלויות. לדברי ראש תוכנית Semi, דן פריסטלי, מדובר ב"תהליך הקרוב ביותר לחומר הגלם ולמוצר המוגמר".
צי הניסוי של טסלה כלל עד אז כ-180–200 משאיות, שגמאו 17.5 מיליון מייל עם אמינות מרשימה של 98 אחוזי זמן עבודה ללא תקלות. ה-Semi הסדרתי הראשון ירד מהקו בעל התפוקה הגבוהה באפריל 2026. מלבד PepsiCo, DHL ו-US Foods, בין הלקוחות נמנים WattEV, ABF Freight, Einride, IMC Logistics ו-OK Produce. על רקע זה טסלה זה עתה הבטיחה את ההזמנה הגדולה ביותר עד כה: קואליציה של בעלי המטענים הגדולים, ובהם Microsoft ו-PepsiCo, הזמינה 2.5 אלף מכונות, מה שכמעט יכפיל את הצי הנוכחי של משאיות חשמליות מדרגה 8 בארצות הברית.
ההשקה חפפה לזינוק שיא במחירי הסולר בארצות הברית — השבוע של 21 בספטמבר רשם מחיר ממוצע של 6.529 דולר לגלון, שהיה לשיא היסטורי וגבוה ב-2.78 דולר מהנתון של שנה קודם לכן. הדבר מחזק את האטרקטיביות הכלכלית של משאיות חשמליות עבור ציים: אם משאית סולר רגילה בצריכת 6.9 מייל לגלון שורפת כ-0.95 דולר דלק למייל, ה-Semi צורכת כ-0.25 דולר חשמל. במאה אלף מייל ההפרש מסתכם בכ-70 אלף דולר לטובת החשמל.
הסוללות מסופקות מ-Gigafactory Texas, שם טסלה מייצרת את התאים 4680 שלה — פתרון שמאפשר להימנע מצווארי בקבוק בשרשרת האספקה, שבעבר קפאו את תוכנית Semi לשנים. ל-2027 מתוכננת כניסה לשוק האירופי, שבו כבר פועלים מתחרים מבית Daimler (Freightliner), Volvo ו-Paccar. Volvo מקדימה את טסלה בעניין זה: החברה השוודית החלה בייצור בהיקף נרחב של משאיות חשמליות VNR Electric עוד ב-2019 וכיום יש לה יותר מ-750 מכונות בשימוש. ואולם טסלה טוענת שה-Semi שלה צורכת 25 אחוזים פחות אנרגיה מכפי שהונח בתחילה, ומעניקה אחריות לתמסורת למיליון מייל — נתונים שמעמידים את המתחרים בפני משימה לא פשוטה.
עבור הקונים משמעות הדבר היא הפחתה הדרגתית של הפליטות מתחבורה של משאיות והוזלה אפשרית של משלוחי סחורות בשנים הקרובות. שאלה קריטית נותרת עד כמה מהר תתרחב התשתית של עמדות טעינה בעצמה מגה-וואט — טסלה מתכננת לפתוח יותר מ-30 עמדות עם יותר מ-200 נקודות טעינה בעצמה מגה-וואט עד סוף 2026, מה שמאפשר לשחזר 60 אחוזים מהסוללה בתוך 30 דקות.
אנליסטים מציינים שההצלחה תלויה גם בקצב הייצור בפועל (טסלה לא חשפה תוכניות ייצור לחודשים הקרובים) וגם בנכונותה של תעשיית הלוגיסטיקה לבצע את המעבר לחשמל בהיקף רחב. עם זאת, המסר ברור: מפעילי הציים הגדולים ביותר כבר מהמרים על המשאית הזו. אילון מאסק, אף שלא נכח באירוע באופן אישי, המליץ בהודעת וידאו מוקלטת לבצע הזמנות בהקדם האפשרי, ברמיזתו ש"רשימת ההמתנה כבר די מרשימה".
בטווח הארוך, השקת המפעל בנבדה מחזקת את מעמדה של טסלה בפלח התחבורה המסחרית, משנה את כללי המשחק בתעשייה של ייצור אנכי משולב של כלי רכב חשמליים כבדים, ומסמנת את תחילתה של חשמול רציני של הובלת המשאיות האמריקאית — ענף שנחשב באופן מסורתי לעקשן במיוחד בכל הנוגע להנעה בסוללות.
