בספטמבר 2026 הציגה צוות הפרויקט VASCO בראשות האסטרופיזיקאית ביאטריס ויירארואל כמה תוצאות חשובות בבת אחת, שמקדמות באופן ניכר את המחקר של הבזקים חריגים קצרי־מועד על לוחות צילום ישנים. אירועים אלה, שתועדו עוד לפני שיגורו של הלוויין המלאכותי הראשון, מעוררים זה כמה שנים עניין בקרב החוקרים, והעבודות החדשות מוסיפות להם פרטים מהותיים.
Dear everyone, Some new and very exciting news from the VASCO team! First, our machine-learning paper has been accepted for publication following peer review and is now in press. In this paper, we used machine learning to address some of the criticism concerning plate defects and
תחילה נודע כי המאמר שבו יושמו שיטות של למידת מכונה עבר ביקורת עמיתים והתקבל לפרסום (כעת הוא נמצא בדפוס). בו טיהרו המדענים את המדגם מפגמים אפשריים באמולסיה. ככל שהנתונים נעשו נקיים יותר, הקשרים הסטטיסטיים המרכזיים לא נחלשו אלא אף התחזקו. הדבר נוגע גם למחסור בהבזקים בצל כדור הארץ, וגם לזיקה לתאריכי הניסויים הגרעיניים.
התוצאה השנייה קשורה לקביעת הגובה של העצמים שייתכן שיצרו את ההבזקים הללו. ב-4 בספטמבר 2026 הופיע ב-arXiv הפרסום המקדים "Modelling Palomar Transients: Constraints from Reflection Geometry and Orbital Altitude" (arXiv:2609.05105). תוך שימוש בגיאומטריה של צל כדור הארץ ובמידול, העריכו החוקרים כי המקורות נמצאים בערך בגבהים שבין 20 000 ל-35 786 קילומטרים מעל פני כדור הארץ. הגבול העליון תואם למסלול גיאוסטציונרי. העצמים מתקבצים באופן ניכר קרוב יותר לקו המשווה.
המידול אפשר גם להעריך תכונות פיזיקליות. על פי אופי החזרת אור השמש, מדובר במשטחים שטוחים קטנים בעלי יכולת החזרה גבוהה — מסנטימטרים ספורים ועד כשלושה מטרים. ההבזקים נמשכים שבריר שנייה (זמן אופייני של כ-320 מילישניות), והעצמים עצמם אולי מסתובבים לאט או משנים את כיוונם בחדות. המחברים בוחנים מודלי עבודה שונים, הן טבעיים והן אחרים, שעשויים להתאים לתצפיות.
הכיוון השלישי הוא גיאוגרפי. ב-8 בספטמבר 2026 יצא הפרסום המקדים השני — "Earth-Projected Clustering of Historical Optical Transients in the Palomar Observatory Sky Survey-I (POSS-I)" (arXiv:2609.09461). ההטלות של מיקומי ההבזקים שלפני ספוטניק חשפו "נקודות חמות" מסוימות: אזור סדונה (אריזונה), וייט סנדס/אל פאסו, טמפיקו ומקומות אחרים, כולל אזורי האוקיינוס השקט ממערב לדרום מקסיקו והחלק הדרומי של מפרץ מקסיקו. הקשר לניסויים גרעיניים ניכר גם בנתונים אלה: הבזקים במהלך ניסויים באוקיינוס השקט הוקרנו לעיתים קרובות יותר על האוקיינוס, ואילו במהלך הניסויים בנבדה — בעיקר על דרום-מערב ארצות הברית.
החוקר דניס אסברג, בתגובה לתוצאות אלו, ציין כי ככל שהנתונים מנוקים, התמונה אינה מתפוררת אלא הופכת לעקבית יותר: גובה, ריכוז משווני, החזרות מראה, צבירים גיאוגרפיים והקשר לניסויים גרעיניים מתחילים להתגבש לכדי קווי מתאר אחידים. מה בדיוק יצר את ההבזקים הללו לפני הופעת הלוויינים הראשונים, נותר בינתיים שאלה פתוחה. אך קשה יותר להתעלם מהדפוסים שנצברו.
העבודה נמשכת. הצוות מדגיש כי המסקנות עדיין זהירות ודורשות בדיקות נוספות, לרבות תצפיות מודרניות. עם זאת, הפרסומים המקדימים החדשים והמאמר שהתקבל לפרסום מראים: לוחות צילום ישנים ממשיכים לחשוף פרטים שעד לא מזמן נראו כמעט בלתי מורגשים. וככל שהחוקרים מנקים את הנתונים בצורה מדויקת יותר, כך מתבהר מה שהבהב פעם בשמי הלילה זמן רב לפני תחילת עידן החלל.
