בקיץ 1969, בפרבר השקט מריבליה שבטאלין, ברחוב הובקוסה טה 34, חפר וירגו מיט באר. בעומק של כשישה מטרים וחצי נתקל הכלי בשכבה צפופה וקשה באופן יוצא דופן — חלקה מלמעלה ומחוספסת יותר מלמטה. פטיש האוויר התקשה להתמודד איתה. השברים נאספו לדלי. מיט שמר חתיכה אחת אצלו.
עם הזמן הגיעו הרסיסים הללו למעבדות. מומחים סובייטים תיעדו תכונות מוזרות של החומר: פריקות חשמליות בעת מגע, הרכב יוצא דופן וסימני קירור בתנאים השוללים את השפעת כוח הכבידה של כדור הארץ. הדגימות נשלחו למספר מעבדות ברחבי ברית המועצות. עלו מסקנות כי קשה או בלתי אפשרי לייצר סגסוגת כזו בטכנולוגיות ארציות מוכרות. הגרסאות בדבר מקור חוץ-ארצי חדלו להיות רק שמועות.
בתחילת שנות ה-1980 החלו עבודות רציניות בשטח. הגיעו מחפרים, מדענים ואנשי צבא. לפי עדויות ראייה, כולל של שכנים שצפו בכל מהחלונות, התקיימה במקום פעילות ענפה במשך שנים. נפוצו סיפורים על תופעות מוזרות — כוויות, איבוד הכרה ותחושות חריגות אצל אלו שהתקרבו לשכבה. קיימים אזכורים לאנשים הקשורים למחקרים אלו שגורלם היה טרגי. המסמכים נשאו סיווגי סודיות. ההערכה הייתה כי קיים אובייקט גדול — לפי הערכות מסוימות, בעל צורה אובלית ובגודל של כחמישה-עשר עד עשרים מטרים, החודר בחלקו אל מתחת לבית ולגינה, וייתכן שמונח תחת מורנה קרחונית.
העבודות נמשכו לסירוגין כמעט עשרים שנה. כאשר החלה הפרסטרויקה וברית המועצות החלה להתפרק, הכל הופסק בפתאומיות. מה בדיוק הצליחו לחלץ ומה נותר באדמה — עדיין לא ברור עד היום.
כיום, העניין בסיפור הזה ניעור מחדש במלוא עוזו. האסטרופיזיקאית ביאטריס ויארואל והחוקר דניס אוסברג מה-European Crash Retrieval Initiative ביקרו באופן אישי במריבליה. הם דפקו על דלת הבית. בעל הבית לא פתח בתחילה. לעומת זאת, השכן, שעקב אחר המתרחש במשך עשורים, סיפר ברצון במשך כמעט שעה: על הציוד, המדענים, אנשי הצבא, ועל האופן שבו המקום הפך למוקד עניין רב. מאוחר יותר יצרו החוקרים קשר עם הבעלים — הוא סירב להמשך שיתוף הפעולה. בתוכנית Reality Check של רוס קולטהארט, הסיפור הזה הפך לחלק מחקירה נרחבת על עב"מים סובייטיים. ויארואל קושרת את המקרה לעבודותיה שלה על טרנזיאנטים — עצמים בעלי החזר אור גבוה שתועדו על גבי לוחות צילום עוד לפני שיגור הלוויינים הראשונים. אוסברג מוצא קווי דמיון לאנומליה הבלטית, שהתגלתה על ידי הצוות שלו במרחק של כשלוש מאות קילומטרים מכאן.
ניתוח של הרסיסים, שנערך ב-2017 באוניברסיטה הטכנולוגית של טאלין, הראה הרכב הקרוב לזה של פרוכרום. אך תוצאה זו נוגעת רק לשברים בודדים. גופו העיקרי של האובייקט, אם הוא אכן קיים, מעולם לא חולץ ותועד.
החוקרים אינם מתכוונים לעצור. ויארואל ואוסברג הצהירו כי הם מתכננים ליצור קשר שוב עם בעל השטח ולנסות להגיע להסכמה לפחות על סריקה לא פולשנית באמצעות גאורדאר. הדבר יאפשר לראות את שכבות הקרקע, עקבות של חפירות עבר ושרידים אפשריים של האובייקט ללא צורך בעבודות עפר. במסגרת ה-European Crash Retrieval Initiative, התיק נותר בעדיפות גבוהה. עם זאת, השטח נמצא בבעלות פרטית, וללא הסכמת בעל הבית, כל עבודה שהיא אינה אפשרית.
השאלות נותרות פתוחות: מה בדיוק עורר עניין כה רציני מצד שירותי הביטחון והמדענים, מדוע העבודות התנהלו במשך שנים ממש בתוך אזור מגורים, ומה עדיין עשוי להסתתר מתחת לחלקת גן רגילה. סיפורו של "אובייקט מ'" ממשיך למשוך את אלו המחפשים תשובות מעבר להסברים המקובלים.
